לילצ'ה קורן / זמן |
לוקחים איתם משהו ממני;
את האמון, את האהבה, את התמימות.
מי שנשאר, עושה את זה מתוך הרגל מגונה
או הרגשה של מחויבות מנומסת.
כולם בסוף
יתפוררו ממני
כמו לחם,
כמו קיר ישן,
כמו זמן.
השעון הדיגיטלי שלי
מחליף שניות בברוטליות זרחנית
כמו מחשב לאחור את הזמן שנשאר
לאהוב
ואומר שמחר, או אולי קצת יותר
זה מה שנשאר
עד שגם אני
אתפורר ממני
כמו לחם,
כמו קיר ישן,
כמו זמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|