והוא עומד
והיא שותקת
והדממה רועמת יותר מכל צליל
והוא הולך
והיא נשכבת
מנסה להבין
זה השקט שלפני הסערה
הד רועם שנשמע רק לאוזני הבודדים
כי בחלל גדול יותר קל להרגיש את הבדידות
והעצבות נשמעת למרחקים
היא מגששת
באפלה מוארת
והזיכרון מוחשי מכל תמונה
ובמבט חלול, עם תקווה מבוישת
מנסה להחזיר את מה שהיה
זה השקט שלפני הסערה
הד רועם שנשמע רק לאוזני העצובים
כי גם אם בלילות העצבות חונקת
השמים מחבקים את הבודדים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.