אותה חצר גדולה
עם אותו ריח מוכר
של עצי האורן.
אל הילדות שלי.
אותם המסדרונות
מוצפים בפנים שונות
אחרי עשרים שנה
וכלום לא השתנה.
אל הילדות שלי.
אותם קירות שותקים
שבתוכם נוצרים
תמונות תמונות
של ילדות של אחרים
וגם של ילדותי
אשר בזיכרון איתי
אל הילדות שלי.
(התחלתי לעבוד לא מזמן בבית הספר בו למדתי בילדותי) | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.