מסתכלת למצלמה,
מסתכלת
עליי.
החיוך שלך,
ההבזק בעיניים
והאור שנופל על צד שמאל
של פניך.
והשער שנשפך,
הקשת המנוקדת
לחיים מסמיקות,
אור צהוב על החדר.
מנגנת בלוז
אך חושפת רק
אדום.
מבקש רק עוד חיוך-
אמיתי
עד כמה שאפשר,
כי בפנים
קשה לך
הכל קרוע, ישן.
הצוואר שלך,
כה ענוג
ועדין
ואת כל כך רזה
שזה כואב
לי.
את-
את כמו פיסול באור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.