מין זעם כזה שמתחיל מבפנים
אותו אי אפשר לבטא במילים
מרגיש כעס אותו לא יודע על מה
חייב קצת שקט מנוחה ודממה

הגוף מרגיש עייף ונבגד
לנפש לא איכפת מאף אחד
צריך לדבר ואין עם מי לשוחח
והזעם ממני בכלל לא בורח

ממשיך לכעוס ומרגיש מיואש
לא מצליח להגיד את מה שאני חש
ובכי יוצא להתאפק לא יכול
חייב מהלב לשפוך את הכל

נרגע מעט אך עדיין מוטרד
כי הרגש לא סופר לאף אחד
והזעם נרדם עוד מעט יתחיל שוב
רוצה שיעבור ולעולם לא ישוב

מין זעם כזה שמתחיל מבפנים
אותו אי אפשר לבטא במילים
ומי שפוגע וחושב שזו בדיחה
צריך סך-הכל לבקש סליחה

שיר שכתבתי במקור על גיטרה אבל נראה לי יותר טוב לפסנתר.
אני לא סגור אם התוצר הסופי צריך להשמע ככה אבל בינתיים אני
מסתפק בזה.