יותר מדי פעמים לא דיברתי איתך על כלום.
לא יודעת למה אני חושבת עליך כל כך.
לא יודעת איך להפסיק.
ואני זקוקה למגע שלך כמו למים. נשארת צמאה.
כשההתגשמות של החלומות שלי מראה קצה של נכונות, אתה מפסיק
אותה, או שזאת אני שמפסיקה?
משהו בך שאוחז בלב שלי, בגוף שלי, וזה לא עובר. משהו בך לא
מוותר, או שזה בי?
ואני אבכה ואצעק על החוסר סבלנות שלי, כי אולי מתישהו יהיה
בסדר. אבל לא עכשיו. כלום לא בסדר.
לא ראיתי שקיעות כבר יותר משנה. הם תמיד קורות, אני תמיד לא
רואה.
ואיפה אני לעומתך?
שנינו אבודים.
שנינו בשבילך.
מה כבר ישנה עכשיו, מה כבר יתחיל או יגמר? מה עוד לא נשבר
שישבר?
רזה וחיוורת עומדת מול מראה, במקום לראות אותי, אני רואה
אותך.
לא רוקדת, לא מציירת, לא כותבת, רק בוכה.
לא רוצה וכן רוצה. לא רוצה וכן רוצה, כן רוצה ולא רוצה, רוצה.
רוצה אותך.
ושוב לא תדע מכלום, הכל יישאר ביני ובין הכלום שלי. ככה זה ,
ככה זאת אני.
לא כיף לי לא טוב לי לא כלום לי רק רע.