ילדה.
כיתה ה`,
עומדת שם,
לא מבינה כל כך מה הולך
מי אלה כל האנשים האלה?
למה הם צועקים כל כך חזק?

חווה את אותה החויה בכיתה ז`,
הפעם זה קצת יותר מובן לה,
מרגישה חלק מזה.

עוברת עוד שנה
הפעם היא כבר מתחילה להבין
מתחילה להרגיש את האהבה זורמת לה בגוף

והנה,
כבר כיתה ט`
והיא שם,
צועקת בכל הכוח-
עוד שניה והיא נהיית צרודה
רק שישמעו אותנו
שידעו שאנחנו פה,
שאנחנו קיימים.
הדמעות עומדות לה בעיניים,
סוג של אכזבה,
היא מבטיחה לעצמה ששנה הבאה זה לא יהיה ככה
היא תוביל לשינוי.

ילדה.
עכשיו כבר בכיתה י`
היא כבר חלק מזה כבר 6 שנים
היא מדמיינת אותם:
צועקים ומשתוללים
מבינים את העוצמה-
מאוהבים.
העוצמה שהיא תרגיש באותן השניות ענקית
הגאווה לראות אותם-כמעט כמוך.


הפעם זאת לא אני,
בעצם כן,
אבל לא רק.
הפעם זה גם הם,
עוד דור מצטרף לחויה הענקית הזאת
לאהבה, הכל כך גדולה.


אני מקווה שבאמת הצלחתי לתת להם משהו השנה,
משהו ממני,
חלק מהאהבה הגדולה הזאת
שנמצאת אצלי בלב,
כבר כל כך הרבה שנים
ולא תיגמר לעולם.