במרחק גדול מכאן, תחת שמיים קופחים סלעים ומעצמות מטורפות,
נמצאנו הולכים וחושבים, איך הופכים את פני הארץ. איך שוברים
מוסכמות והולכים על סלעים ולא תהיה עוד הרוח מנשבת בין הרגלים
ולא שמש שתצרוב את כפות הרגלים, לא הצטברויות של עננים אשר
ירטיבו את רגלינו ומותנינו. איך זה יהיה פתאום שאנשים יפסיקו
לנדוד למקומות אחרים בכדי לספק גחמותיהם, לשכב על הגב  ולהביט
באלוהים הגדול ששרוי לו על פני כל השמיים, אז יהיו האנשים כמו
קוצים שקופים בין סלעים. ולא ירחפו על-פני הרחפות יחד עם הרוח.
בחולות בטח ישקעו הרגלים, כיצד זה מרגיש עמוק עמוק, באבק?
גרגירים גרגירים. ראשיהם ברוח, וידיהם עסוקות וטובות. שכבת עור
וציפורניים יגדלו, יצמחו, עבות וחסינות. לא עוד בטן רכה
ומבולבלת שנעה ונדה בשצף קצף, בטן קשה ושורשים לה עד כפות
הרגלים. איתנה ונינוחה לאדמה.