יצאנו לים. החבלים נותקו מהחוף לפי הסדר. הניצבים ניתקו קודם,
אחר כך השאר ובסוף גם החבל חרטום. יצאנו מהנמל והמפרשים נפתחו.
גדולים לבנים שכאלה. מזכירים להקות עצומות של שחפים, שעפים יחד
ויוצרים גןש לבן יפהפה בשמיים.
הריח של הגלים, של הים, קצת מלוח כזה. לחות באויר, ורוח. האויר
צלול - נקי. אויר שמושפע רק מרוחות והנפת הכנפיים של הציפורים
הנודדות שמגיעות לקראת סוף הקיץ. החום של ספטמבר. חום מאוורר
כזה שמרגישים בו את הסוף. חום שמכיל בתוכו את הקור של הסתיו.
הקולות של הגלים. מין שכשוך פכפוכי שיש רק בים. רק מי שיצא לו
להפליג מכיר את זה. רעש עדין, זך. מנקה את הכל ומרגיע. מוציא
מהראש את המחשבות המטרידות, את הקולות הלא רלונטיים. משאיר את
החופש והמרחבים רק בשבילך. כששומעים אותו אפשר להבין שהוא קורא
לך. ושתמיד רצית להיות שם. זה המקוםן שבדיוק שאפת אליו תמיד.
בכל החלומות חפצת להיות בו. לא תמיד הבנת שזה המקום. לא תמיד
מבינים שהים הוא זה שקורא לך. אבל כשאתה בים, בעצם מתבהר הכל
והחלומות צפים ועולים, מודים שהגשמת אותם ואת מה שתמיד רצית.

המראה של הגלים. השקיפות של הכחול המזוקק בשמיים. הסנוור של
אותם רסיסים קטנים ושקופים, כאשר השמש עברה את מרכז השמיים
וכבר נוטה קצת לכיוון מערב. המים הבוהקים. בוהק חזק ומסנוור.
הגוונים של הכחול והירוק יחד עם הגלים הקטנים שמתנפצים ויוצרים
שביבים לבנים, קטנים ויפים. כל אלה ביחד, מגוון הגוונים
הגורמים לשכרון חושים. להרפיה בכל שרירי הגוף. להתרחבות כל חלק
בגוף. כל תא נפתח לאוויר והעיניים גדלות כדי לקלוט כמה שיותר.
הנחיריים והאוזניים מתרחבים כדי לשאוף את האוויר ולקלוט את
הצלילים.

וההרגשה. ההרגשה הקסומה של היציאה אל החופש. ההפלגה למרחב, אל
השטח הפתוח, לים שהוא חוזר על עצמו כל כך, אבל אף פעם לא נמאס
ממנו. הוא זז, הוא דינאמי. משתנה ללא הפסק. כאילו חי ונושם. עם
לב פועם. והדופק של הגלים שלא יפסיק לעולם. לגעת באינסוף. לגעת
בחיי הנצח. בשלמות. בכח שיש לדבר הזה שלא נגמר. לקבל את האויר
חוזר ומציף את הריאות היבשות מהחמצן המטונף שיש ביבשה. שמחייה
את הגוף והנפש. המפרשים שמדמים כנפיים, ונותנים לך לעוף לכל
מקום שתרצה. לכל מקום שתבחר ברחבי תבל. ברחבי כל העולם, וגם
מעבר לזה. הרבה יותר מזה. לעצום את העיניים ולהפליג אל החופש
שנמצא בכל מקום שראית או לא, שדימיינת או לא, שהרגשת. כל מקום
שהרגשת אי פעם, גם אם לא ידעת לתאר אותו בדיוק, גם אליו אפשר
להגיע.

ההרגשה. אם רק היתה לי ההרגשה פעם אחת, רק פעם אחת בחיים איך
נראה, נשמע, מריח ומרגיש לצאת לים הפתוח, לצאת אל החופש הזה
איתכם. עם האנשים שאני הכי אוהב. שהכי קרובים לי וחשובים לי
יותר מכל אחד אחר. יותר מהחיים שלי. לו רק היתה לי את ההרגשה
איך זה לצאת איתכם לים משפחה שלי. איך זה להפליג לעבר החופש
שהים נותן איתכם חברים ואיתכן חברות יקרות שלי. לו רק היתה לי
ההזדמנות לצאת איתכם אל החופש המוחלט. אני אוהב אותכם.