New Stage - Go To Main Page


זאתי שאלה שכולם תמיד שואלים את עצמם באיזה שהוא מצב בחיים
שלהם."מה אני אהיה כשאהיה גדול?"
יש אנשים, לרוב בשכבה שלי, שלא יודעים מה לעשות שיהיו גדולים.
הם כאלה שאפילו מסננים לימודים, יש כאלה שלא באים בכלל
ללימודים, שמים זין...
ויש כאלה שמשקיעים בלימודים. הם פשוט לא יודעים מה לעשות שיהיו
גדולים והם אפילו לא יודעים מה לעשות בצבא.
אני כבר יודעת בבירור מה אני רוצה. אפילו שאני רק בת 16, וכל
החבר'ה בגילי לא ממש יודעים... אני כבר תכננתי הכל מגיל צעיר.
מאז שנולדתי מגיל שנתיים תמיד אהבתי לצייר. ביסודי הייתי בכמה
חוגים פה ושם של ציור... בחטיבה הייתי במגמת אומנות וצילום
ואהבתי את זה מאוד. אני עדיין אוהבת לצייר. כרגע, יש לי שיעור
אומנות שעתיים בשבוע, אבל זה לא מגמה. בתיכון שלנו יש מגמת
אומנות חזותית... בכיתה ט' ניסיתי להתקבל לשם והיה לי סיפור
וכמה שניסיתי להתקבל, אני זוכרת את זה וזה סיפור ארוך. אחת
הסיבות שלא הצלחתי להתקבל כי פעם היה לי ממוצע 70 והעלתי אותו
ל80 אבל עדיין לא נתנו לי להתקבל כי המגמה הזאתי עמוסה מידי.
גם ככה שמעתי שבמגמה הזאתי נמצאים עד 5 אחה"צ וזה יותר מידי
עבורי. אז גם ככה שעתיים ביום בשבוע זה מספיק לא? גם במגמה
הזאתי הם עושים פיסול ורישום. אני יותר אוהבת צבעים... כמו
אקריליק, או צבעי מים ופנדה ולא לעשות רישום.
ואפילו צילום יש שם, אז מקסימום אהיה בחוג צילום זה לא דחוף לי
כמו פעם להיות במגמה הזאתי.
אז בקיצור, כשאהיה גדולה ארצה לפתוח חנות עם ציורים שלי
ותערוכה.
לא רק זה, יש לי עוד דברים שאני מתכננת לעשות.
אני אוהבת לצלם, זה כבר ברור מאליו.
אני ארצה להיות צלמת בתחום הנוף וטבע. אני לא אוהבת לצלם כ"כ
אנשים, ולא ארצה להיות צלמת פפארצי... אם יהיה איזה עיתון
מעניין בשביל תמונות נוף אני אשמח.
אני ארצה להיות אפילו צלמת בנשיונל גיאוגרפי אבל זה לא בטוח,
זה סתם פנטזיה, כי אם אצטרך להיות צלמת בנשיונל גיאוגרפי זה
יהיה סתם שאצטרך לטוס לחו"ל כל הזמן אפילו שזה נשמע נחמד. אני
לא יודעת איזה תחום של צילום אהיה אבל העיקר שאהיה צלמת.
גם בצבא ארצה להיות צלמת, אבל בזה אני לא יודעת הרבה. אני לא
יודעת כמעט כלום על הצבא, צריכים להסביר לנו על התחומים בצבא
יותר.
עוד משהו שארצה להיות: להיות סופרת. לפרסם יומנים אישיים
שכתבתי פעם, לפרסם שירים שרשמתי, או סתם לכתוב איזה סיפור
דמיוני או סתם סיפור...
הכי הייתי רוצה זה להוציא ספר. נשמע מגניב, הא?

ועוד משהו שארצה הכי מכל...
הייתי רוצה להיות מישהי שתמיד ידעו מי היא, שיראו כמה היא טובה
בלצלם, לצייר ולכתוב, ושכולם יידעו את זה ושכולם תמיד יקאנו
בי, שיפסיקו לזלזל בי וסתם לומר כביכול שאני לא מספיק טובה במה
שאני עושה. שיפסיקו סתם לשפוט אותי לפי מה ששמעו עליי בלי
להכיר אותי בכלל.

ובעתיד הרחוק - אחרי הצבא הייתי רוצה ללמוד באוניברסיטה
לאומנות. צילום, ציור ומה שביניהם... יותר צילום, בעיקר, ואולי
גם כתיבה... אבל את זה יש לי עוד זמן.

אתם בטח חושבים לעצמכם- היא רק בת 16 מה היא מתכננת את העתיד
הרחוק שלה?

ככה אני, מה לעשות.
אני תמיד אוהבת לפנטז על דברים של העתיד.
למרות שיש פעמים, שאני מתגעגעת לעבר הרחוק, שוב להיות בכיתה
א'... מספיק חלמתי חלומות שאני חוזרת אחורה בזמן.

מקווה שתגיבו על החפירה שלי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/10/07 8:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ורד פרחונית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה