עשרה ב'שבעה', אפרקדן.
מנין שרד תקופה שתקפה.
רצפת סלון, מחוק ריהוט.
להכיל גלים. מוקירי זכר.
נכבדים יתפללו, יושיטו יד.
יישירו מבט. ניבט לפרש:
זכיתם, להיות ילדיה-של.
צדקנית צרופה, נתינתה,
- היא דתה, כי אין אחרת.

בשוך תפילות, בהידעך מבקר,
נתייתר איש-כרית. צפוני פינה.
נבהה גם נתהה. נקודת תקרה.
להבין איהך, או לנסות בעצם.
משא-עשרה. שנישא על אחת,
לא יכלו לו עשרה, קורסי גבם.

כולם עבדי-הזמן, היו כאן מולה.
אך אללי, תמיד נקראו להיקרע.
הזדמנויות רוחשי כסף עבודה,
לא יסרבו, יעשו את מצוותה.
יעכירו אווירה. יעברו עבירה.
אני עסוק, אני לא שרות מונית,
למה דווקא אני, תור ההוא,
את יודעת. אני לא בן-יחיד!

כל הזמן שבעולם, נקנה ברגע.
לא חלון זמן, לקפיצה, נסיעה.
ימים של זמן שעומד, לכבודך.
אנחנו אמא, עושים את-הזמן.
העולם בו עומד מלכת. בזמן,
כשבשמים כל כוכבי הלכת,
יצדדו צד, יפנו מסלול כבוד.
לעגלה הגדולה, הנושאת.
אמא קטנה, ונשמה גדולה.

לכולנו זמן אמא. הזמן רק לך.
לתהילת שמך, לעילוי נשמתך.
קטן אני, ושאלתי אלייך קטנה:
שהרי זמן יש. הוא כל-כך שלך.
אייך את. בעיסוקייך, לרופאייך,
משא סלייך, ונסיעות ביקורייך.
עשרה ילדים כאן לשרת אותך.
זמן יש, גם זירה. ללחום זכות.
אך אייך? מאוחר, -כבר אינך!