[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניב אבידן
/
עיניה חומות

בערב עמוס באדם, האלכוהול זורם בעורקים,
נע בקצב עוצמת הרמקולים הבועטים.
הכוסות מתרוקנות מתמלאות מחדש,
מאפרות מתמלאות בבדלי הסיגריות.
מעטה של עשן מכסה מעל הראשים,
אפלה יורדת מחביאה חיוכים של שכרות.
גוף בגוף נוגע, הזיעה זולגת בין הגבות.
רגליים זזות ידיים מתרוממות ואז נלבשות מסכות.
לפתע מבט עיניים בוהקות,
חודרות דרך החשכה משתיקות את קופסאות העץ הזועקות.
מאירות באור גדול את פניה היפות.
נעה לאיטה בין גלי הפרצופים רגליה
כרגלי איילה מפלסות דרכה בין עשבים שוטים.
כל תנועה מלאכת מחשבת והיא עושה זאת בקלות בלתי נסבלת, מעוררת
קנאתן של אחרות.
מתקרבת בדממה המנגנת לצלילי הדופק.
ואז חיוך... הכל נדם ואין תזוזה.
כציור שלא ניתן לצייר כמחשבה שלא ניתן להגות, כחלום שלא ניתן
לדמיין, כבריאה שלא ניתן להקים,
כזהו חיוכה.
עכשיו רק היא כאן והשאר שקט, אי שם ברקע נבלע מאחוריה.
מילה מתחלפת בכמה מילים וקולה מהדהד באוזניים צולל עמוק,
כה נעים כה מתוק.
לסתותיה עולות ויורדות, כל תו על פניה מסותת, מעשה ידי אמן.
ניתנה הבטחה... שקט... מבט אחרון
סובבה ראשה ולקחה האור עימה ורעש כתותחים נורים בחדר, עשן חודר
לאישונים.
מבטים מבוזבזים מסתכלים מקנאים.
ולילה.
ואחריי ציפייה, באה היא לקיים הבטחה.
דרך חלון, מגיחה מאחוריי דלת ביתה, מתקרבת,
חיוכה מהמם, כובש ברוגע.
בהיכנסה ריח הדרים מתוק עולה, אפשר לטעום את טעמם.
ביושבה  היא בחן פורשת ידיה העדינות כחרס,
לא ניתן להחמיץ אף תזוזה.
התנועה זורמת לוקחת לאן שבטוח...
שני כסאות ושולחן, היא יפה כל כך וממול ים.
השיחה חושפת תמימותה, היא לא מתחבאת וגלויה,
הרגע אמיתי נראה כנצח.
הזמן איבד מערכו עוד כשהיה כדי לספור.
והיא ממול, שערה קבוצות, ארוג לתפארת מואר באור הירח.
עיניה חומות וגדולות קוראות מבקשות...
עכשיו כבר אי אפשר לעצור, החיוך מעלה משאלה, צמא למגע שירגיע.
ידיה נוגעות ברוך מלטף, החושים מתכהים עד כדי אבדן שליטה.
עוד נגיעה עוד מבט עוד חיוך עוד מילה אחת...
הלב בועט האדרנלין זורם, שפתיים מתכווצות מתקרבות ללא חשש.
ואושר שוטף בשפתיים משכיח הכל והכל כאן.
שפתיה ענוגות וכה רכות הן, טעמם כפרי האסור, עוטפות במגען
כקסם.
פעם, פעמיים,
הערב יורד
ניתנה הבטחה, שקט, מבט אחרון...
ולילה.
מפגש נהיה לשניים אף אחד לא סופר
בשובה היא קורנת כאור קרני השמש המשתקפות על טיפות הטל.
ואיך שהיא מתרגשת במילה במגע  בחיוך.
בכנות את רחשי ליבה היא פורשת את פחדיה היא חושפת.
מפחדת מהכאב חוששת שמא הוא יחזור.
צלקות העבר השאירו סימן והיא כל הזמן מסתכלת, מחכה שהן
ייעלמו.
עכשיו היא אוהבת, אחר כך מסתתרת, מזכירה לעצמה שאסור.
הפעם אסור לה ליפול, זה לא אמיתי זה לא הגיוני.
ואז היא לאט נעלמת, אהבה לעצמה לא נותנת.
הפחדים כבשו מחשבות, היא כבר לא יכולה מעברן לראות.
והאור בו האירה נגוז ואין כלום.
לא ניתנה הבטחה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נ נח נחמ נחמן
מאונן






הבלתי-משועמם
חזר לביקור בת"א
לאחר גלות ארוכה


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/10/07 2:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניב אבידן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה