אף פעם לא תבין,
כמה זה היה קשה.
לתת לך לראות אותי,
מה שאף אחד לא רואה.
לא יכולים להתקרב יותר,
אין להם אצלי מקום,
אבל אתה נכנסת,
שברתי את החומה, אך בניתי ארון.
תחת אור לפידי האש הם מלווים אותי.
שלשלאות אמון נשברות תחת רגליי,
ואתה לא הבנת... האור יכבה
וכך גם אני, חשכה מעלי.
ניסיתי לדבר,
אך לא היה מי שיתקרב וישמע.
צרחת הרוחות משתיקה אותי,
עוד לפיד אחד כבה.
ואתה הפנית את מבטך,
מקובע בדמות שלי שיצרת.
לא מוכן לראות את העצב,
שכחת מי אני, לא עצרת.
מנסה להבין אותך,
את כל ההיגיון שמאחורי המילים.
אך לא נוכל לחיות בשקר
רק אנחנו נוכל להעלים.
והלילה...
בלהט שקט גופנו הופך לאחד
הכל בסדר אהובי, בוא נלך לישון.
בוא נחלום שתהיה לנו הזדמנות אחרת,
אם לא יכבה הלפיד האחרון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.