ילדה יושבת בפינה חשוכה, מצונפת בעצמה ובמחשבותיה. "ילדה, מה
את עושה?" "אני מתפללת שדידי יהיה בסדר שם למעלה, שהוא הלך
למדור המתאבדים הטובים, כאלו שיש להם באמת סיבה."

דידי שלה הרג אדם. בעצם לא אדם, הוא הרג ערבי. ערבי זה לא בן
אדם, זה עוד אחד בשרשרת המזון, חסר חוליות, בעצם הוא האחרון
בשרשרת המזון, ואותו כולם אוכלים, הורגים, שונאים. דידי אמר
שזה היה מתוך הגנה עצמית. בעצם לא עצמית, הוא הגן על לפחות 50
איש שהיו בסביבה - הערבי הזה, הוא רצה להתפוצץ. בהמה פשוט,
האחרון בשרשרת המזון, כל כך רואים את זה.

דידי ירה לערבי כדור בראש, הוא כבר ראה איך הוא הולך ללחוץ על
הכפתור האדום ולקחת אתו עוד אנשים, כולל את דידי עצמו. אז דידי
ניתק את עצמו, חשב כמו חייל, התנהג כמו חייל ותקע לערבי כדור
בראש. דידי אחר כך הסביר לכל המגנים: "זה ערבי, זה לא בן אדם",
אבל הוא ידע שזה לא נכון, וערבי הוא גם בן אדם אפילו אם הוא
קצת נחות.

דידי שלנו, ילד מסכן שלנו, כל כך קשה עכשיו בלעדיו, החשיבה של
"זה רק ערבי" לא הצליחה לו כשהוא חזר להיות בן אדם. הוא הבין
שהוא ירה לאדם כדור בראש. דידי לקח את זה קשה. קשה להרוג ערבי,
כמו שקשה להרדים כלב שהיה אצלך שנים ואתה אוהב אותו יותר מכל
דבר אחר. וזה די מצחיק ההשוואה בין כלב לערבי, כי שניהם מהלכים
על ארבע ומבקשים אוכל בפינות רחוב ולרוב רובם אין מחסה בלילה
והם מסתובבים ומחפשים 70 בתולות לזיין בתחת, ואם לא בתחת, אז
בכוס, ואם לא זה אז שלפחות תמצוץ טוב.

דידי מאז ומתמיד היה בן אדם חלש. הצבא חיזק אותו אבל רק כשהוא
שיחק את התפקיד. כשהוא חזר הביתה, דידי שלנו ליטף את אחותו
הקטנה ואמר לה שהוא אולי לא יחזור יותר. הקטנה חשבה שדידי הולך
לטיול ברחבי העולם, יראה מקומות נפלאים, יחצה אוקיינוסים וירים
את דגל ישראל בכל מדינה ומדינה שבה הוא יבקר. דידי ליטף את
אימא ונישק את לחייה, אמר לה שהוא הרג ערבי, אבל שלא תדאג,
ערבי זה לא בן אדם, אמר לאבא שהכול יהיה טוב, ושלא ידאג, הבן
שלו גבר גבר, לא בוכה אף פעם.

לדידי שלנו יש סיבה להתאבד, ברור שהייתה לו - הוא הרג ערבי,
הוא הרג בן אדם, אפילו שערבי הוא האחרון בשרשרת במזון, אבל
דידי לא יכל יותר.

דידי, ילד שלי קטן, שכב על מיטתו, הסתכל על התקרה העקומה וחשב
האם יש דרך להחזיר את הגלגל לאחור. דידי אמנם ילד חלש, אך לא
טיפש, הוא מציאותי. דידי הבין שאין שום כוח בעולם שיחזיר את
חייו של הערבי, לכן הוא רצה לשלם ולכפר. אפילו שעוד מעט יום
כיפור, אפילו שעוד מעט דידי שלנו, הקטן שלנו, משתחרר, הפז"מ
דופק - רק עוד חודש, דידי יקר שלנו, רק עוד חודש.

ירייה. דידי שלנו ירה בעצמו. הכדור חצה את החזה, כך הרופא אמר,
ככה שגם אם היינו יכולים להציל, לא היה נשאר מה. דידי שלנו
השאיר אחות קטנה, יושבת בפינה חשוכה ומתפללת שדידי שלה ייכנס
למקום שבו יש מתאבדים טובים, כאלה שיש להם סיבה, כאלה שעשו את
זה מתוך אהבה.