אני חונק את הרגעים הארוכים
חזק
עד שאגלי הזיעה שעל ידי
יהפכו לנהר
שגדתו האחת
עולה על השנייה
נאבקות זו בזו
מחי קודח צלילים חשוכים
לעתים נחתכים
בפס לבן
מעשה אדם
רק אז אני מבין
שלא נועדנו לחיות
ואתה כורך ידך סביב כתפי
אנחנו לא נאהבים
אנחנו נקודות, נקודות
בפסיפס אחד
בעולם אחד
ליד
כל מה שאי פעם רצינו
(אי פעם. היינו) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.