אני במרוצה אחר המילים, המילים שיוצאות ופורצות ממני לאחר שנה
ארוכה שנכלאו בתוכי. זו נקמתי לעולם המדכאים, חזרתי - יותר
חזקה, יותר חריפה, יותר שנונה, יותר מצחיקה. חזרתי. מוציאה
נשימה רווחת - אני משוחררת והמילים משתוללות ממני החוצה.

ואת זה, כנראה, אף אחד לא יכול לקחת ממני.
מילותיי האהובות והמשחררות.
זוהי הנקמה המתוקה.

אצא למסיבה הכי עמוסה, אלבש שמלה נוצצת ומרהיבה שתחשוף את
נשיותי וראשי כולם יסתובבו כשיראו לא אותי, אלא את מיליוני
מילותיי בתוכי לאחר שנאצרו בתוכי במשך שנה שלמה ומילאו את כל
כולי. אצא למסיבה ואשתה משקאות משכרים ואשאף לתוכי חומרים
בוהקים שיהפכו למילה הכתובה בשחור על גבי הדף ושאביט במראה אז
אראה. אראה כמה אני יפה וזוהרת, אדע שאני שוב אישה. או, ואז
אצא אל האוויר ואתחכך בכול המדכאים והמעקרים, אשאיר עליהם את
מילותיי המתוקות, המלטפות, הבועטות. אשאיר בתוכם ועליהם את
האמת הגדולה. אותם מעקרים שפחדו ממני לפני וניסו לשנות אותי,
להפוך אותי לאחרת. כל אלו יאלצו לראות אותי על הבמה הגדולה ואת
האור והכוח הפורץ מתוכי. לא יהיה להם לאן לברוח, מפני שאהיה כל
כך גדולה שאקיף אותם עד כדי מחנק, עד שיתייאשו ויבינו שאני זו
שאמיתית, שמילותיי הן השקט והרעש, שמילותיי הן הצעקה והשתיקה,
שמילותיי הן הילדות והנשיות גם יחד. עד שיבינו את שפתי העמוסה
באותן מילים קשות וכבדות ששהו בתוכי בשנת הבצורת שלי והעמיסו
עליי עד שהתפוצצתי והמטר החל לרדת. עתה יהיו חייבים לראות את
רסיסי הנשורת המפוזרת. אני חזקה, אני גדולה, אני בועטת, שורטת
ונושכת. בכל ביס המילה ננעצת יותר ויותר בתוכם. בלי מזלג או
סכין, עם השיניים, הידיים והציפורניים - נועצת באכזריות את
מילותיי הנכוחות.
שנת הבצורת שלי הסתיימה. אותה שנה ששורשי היו כבר יבשים וצמאים
למגע, עתה משהחל המבול הם לא מפסיקים לצמוח מתוך ערוות הנשיות.
מילותיי הנטועות בי עמוק לאחר חודשי נשיאה כבדה ומעייפת רוצים
אותי ללדת, להפוך אותי לאישה שאני.
התשוקה שממלאת את כל גופי מתחילה בראש, עוברת לידיים וחוזרת
לראש ומשם ממלאת, ממלאת אותי בתשוקה הזוהרת ובאהבה למילותיי
הילודות למול העקרות והפחד שהשתלט ועתה מסתלק עם זנבו בין
רגליו הגבריות והשעירות. העור החלק והמבריק שצובע את השערה
הלבנה שצצה בראשי מהכאב שנטע בתוכי. עכשיו אני אדומה, עכשיו
אני חזקה, עכשיו אני מניפה את חרבי המילולית בפניך ועורפת את
ראשך. מפלצת נבובה שכמותך, חשבת שתצליח אותי לנצח?. אף אחד לא
יצליח לנצח לוחמת ותיקה שכמותי. אני פיה שובבה וערמומית, נותנת
לך לחשוב שאני קטנה וחלשה, אבל זה רק בכדי להחליש ולהביס אותך
לפני המכה האחרונה שאכה בך, מעקר אכזר. אני אישה הרבה יותר
גדולה ממה שאי פעם תראה ותרגיש, אני אחת ויחידה והלבה שזורמת
בעורקי לפעמים מתקררת ונרדמת רק בכדי להמשיך בהתפרצותה ביתר
עוצמה.
מילותיי המשחררות והאהובות שנוטעות את האמת בפניהם של עוברי
אורח, שנוטעות את האמת בתוכי, שנוקמות את השתיקה הארוכה ואת
ההשפלה, שמגביהות אותי בהיכתבן, בשליחתן.
המילים שנוקמות כל מגע על גופי ונשמתי ללא הסכמתי, כל מגע
מזויף ועטוף בכוונה טובה לשים אותי מאחוריהם של סורגי הזהב
הבוהק והמסנוור. המילים שנוקמות את נקמתם של כל הנשים האנוסות
והנבגדות. המילים שנוקמות את כל השנים שברחתי ונסתי כחיה
מפוחדת מהטורף האכזר, הטורף שלא עזב ועטה על גופי החי ולקח
ממנו פיסות כעדות לזכרו שלו, זה שקילף ממני את שכבות ההגנה, אך
מעולם לא ראה את האמת. עכשיו הוא יאלץ לראות אותה ואותי, אותי
החסרה בשלמותי, אותי הנגוסה, אותי עם מנגינה כה מכשפת ומילים
שאולי לא יבין, אך כל אלו הן שלי. המלחמה והשלום שלי עם עצמי,
הגוף העור, העצמות, השיער. האור והנשמה שבתוכי- ילדותיי
הכתובות, הן פשוט אני. בכל שפה והברה שקיימת, בכל מילה שמקיפה
במסעה אל החללים הריקים בשמים המוארים בכוכבים. בכל יבשת סבוכה
ומצולות מעמקי הימים, בכל גדולתן הקטנה. זו נקמתי לכל המדכאים,
מלעיזים ומספידים בטרם עת - אני חיה ובועטת, אות אחר אות
ממלאות אותי ואני כה גדולה, בהירה, חזקה, זוהרת ויפה בכוחה של
המילה הכתובה.