עמדנו על החוף.
הים היה רגוע.
הבטנו באופק השוקע
איך ידי התחלקה בשערך
ואת ביד ימין הרמת שתי קונכיות ריקות
ואני לא התאמצתי לצייר אדום על המגבת
או לסמן את מיקומו של הכסא
לקראת מחר, בעיר, לכשנשוב, זיכרי:
החול יכסה את עינינו כמו בתפילה עוורת
אל תשאלי האם עוד נזדקק
ובדחיפות חמה
לאהבה המפורשת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.