החדר היה שקט,ו האמת, שהשקט היה מתבקש. כל רעש קטן עלול היה
להיות מסוכן. דניאל ישב על הכיסא מול שולחן הכתיבה ועיין בספר
החדש שבדיוק קיבל, משהו על התרבות האמריקאית ואיך ביססה את
מעמדה כתרבות עולמית שולטת.
מאז ומתמיד הוא לא אהב את התרבות הזאת. לא אהב? יותר נכון, הוא
אפילו שנא ותיעב את אותה התרבות, שככל שעברו השנים הפכה להיות
תרבות שאילצה את הסוגדים לה להתעניין בכסף, בעיקר בכסף, אבל גם
בצורה מטורפת בסקס מטונף, פולחן אישיות סתמי בכלל, התעסקות
יוצאת דופן ומיותרת של כל אדם בעצמו.
דניאל סלד מאותם עקרונות של התרבות המזויפת הזו. היא לימדה
והציגה את השוני המוחלט לערכים אותם ביקש דניאל ליישם בעצמו
כעקרונות ממעלה ראשונה.
אותם עקרונות, שבאו מבית כמובן, אך התפתחו במרוצת השנים עקב
סקרנות אישית, דיברו על עזרה לזולת, הסתפקות במועט ובמקרים
מסוימים, אפילו סגפנות קלה, כזאת שמצריכה את הנוקטים בה להבין
שאושרו של האדם לא נמדד דווקא על פי כסף, ואיכות חיים אינה
מושגת רק בעזרת פלאזמה חדשה, פרארי אדומה ובלונדינית גבוהה
ורזה עם חזה מעוצב שעלה 40,000$. והוא בכלל אהב מתולתלות
שחורות שיער, מלאות ועדינות.
דניאל הצית סיגריה, ה-6 שלו בשעה האחרונה. הוא החל לחשוב על
החיים שהיו לו, על אלה שיכלו להיות ועל אלה שעוד בטח יהיו, כך
קיווה.
את מצית הזיפו שלו השאיר דולקת על השולחן, ובידו השנייה אחז
בספר הכפירה האמריקאי והצית את דפיו הצבעוניים. האש
הכחלחלה-סגלגלה שהסתלסלה כלפי מעלה, העלתה חיוך גדול על פניו
של דניאל. אך אותו חיוך, שעתה הביע אושר, חשף גם זוג שיניים
קדמיות שבורות וחתך בזווית הפה, זכר להתנגשות אלימה מעברו הלא
רחוק.
הספר בער וריח העשן החריף התחיל להתפזר. זה היה הסימן.
העונש היה ברור על מעשה שכזה. כפירה בדת השולטת והתנגדות
מוחלטת לתרבות הקפיטליסטית החזירית הייתה בלתי נסבלת מבחינת
גורמים מסוימים. הרי בכך סימן את עצמו כחריג. כשונה. כמוזר.
דניאל קם ממקום מושבו, והביט סביבו על הקירות הטחובים, מבחין
בכתמי הרטיבות שנוצרו במהלך השנים ושסימלו בעיניו סימן
לחיים-אך כאלו שאינם יכולים להתפתח. הוא התקדם אל עבר מזרון דק
שחיכה בפינת החדר והדליק זוג נרות, שכמו המזרון, חיכו אף הם
לרגע המתאים. הוא התיישב על ברכיו והמתין.
הוא כבר הרגיש ושמע את הנשימות הכבדות והמהירות שהתקרבו אל
הדלת. הוא עצם את עיניו, וידע שעשה את כל שיכל. הוא חיי את
חייו וניסה להתנגד. הוא חיפש את האמת האחרת, את זאת שבחר
בעצמו, ומבחינתו גם מצא.
הדלת נפתחה בסערה, ורוח החירות והחופש האמריקאית, בדמות
רובוטים בריונים ומשועבדים, גררה אותו החוצה, הרחק מעולמו
השקט.

ככה יעשה לאיש אשר המלך בוש חפץ בייקרו.