ג. א. טלי / אדים |
העור מתקלף במיטה האחרונה.
זריקה. דממה. ואז היער, נושם רכות
עצים, מצטעפים.
החריפות הזו. והחרפה הזו
בגלל שהכול שוכב ודומם ורחוק
במיטה ליד
זז. זז.
מופשט, מופשל, מושפל.
מצע האורות נעצם;
מישהו מגלגל משהו. משהו שהיה פעם מישהו מתגלגל
כל-כך הרבה עננים יושבים במרתף, מחכים לגוף
והגוף מחכה לרוח
והרוח
מחכה לאות
23.01.08
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|