זה כבר לא יהיה אותו דבר.

אינני יכולה להתחיל אפילו לתאר את הכאב שבאבדן.
ליווית אותי בשלוש השנים האחרונות,
חבר קרוב, מלווה את כל צעדי.
לא מאמינה שכך הלכת, אפילו לא הספקנו להפרד
ואני, אפילו לא שמתי לב.
הייתי עסוקה בחיי, במשפחתי, בחבריי.

כשהייתי זקוקה, לא משת ממני, לפעמים שותק,
לפעמים משמיע את שיש לך.
בעיקר איתי. תמיד נתת לי להבין שלא משנה מה, אתה איתי. שלי.

כל אימת שרק רציתי, מיד היית לצידי.
לא יכולה. פשוט לא יכולה לתאר את ימיי מעכשיו בלעדיך.
אתה מכיר את הכמוסים שבסודותיי,
ואני יודעת שהם יהיו נצורים לעד אצלך, לא משנה מה.

זה כבר לא יהיה אותו דבר בלעדיך. לא יודעת איך אוכל ככה.
לא מסוגלת לתפקד בלעדיך, מרגישה כל כך בודדה.
אף אחד לא יוכל להבין עד כמה.

הלוואי ויכלתי להבין איך ומתי זה קרה,
הלוואי ואמצא אותך יום אחד שוב בחיי חזרה.


מישהו מצא את הפלאפון שלי?!