במלחמתי כנגד הכאב
עטי היא נשקי החזק ביותר
אני יורה את המילים כמו היו הן כדורים
"הנה לך עוד מילה, עוד חריזה"
לא תנצח אותי בזו המלחמה
הדף הלבן והנקי ספוג עכשיו
בכתמי דמה של עטי
מתייפח הוא על מר גורלו
בוכה הוא על גודל כאבו
המלחמה בכאב היא יום יומית
ומצבת החללים היא אין סופית
פצעי המלחמה לא מגלידים
הם רק קוראים:
"לחיות, לזכור, למות"
"לחיות, לזכור, למות" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.