אני לא יודעת אם אתה זוכר אבל נפגשנו מספר פעמים, פעם אחת לפני
שנתיים ופעם אחת לפני חמש שנים ולאחרונה שוב.
אתה אוהב לראות אותי במצבים האלו ואולי אתה זה שגורם להם.
אמרת שתשוב לבקר ואני העדפתי להתחבא ממך, שיניתי את מספר
הפלאפון ואת הצבע בשיער, לפעמים השלתי מעצמי קילוגרמים שלמים
ולפעמים העליתי אותם ואף הוספתי להם עוד כמה בכדי להיות בטוחה,
בוודאות, שלא תזהה אותי יותר.
היית חכם ממני ידעת אותי והיכן אהיה, כשבאת לא יכולתי לעמוד
למולך, כאילו נמסה נשמתי והחלה לטייל לה ולהשאירני בודדה, רק
גוף נטול מחשבה שמתמסר עד אליך.
ידעת עליי הכל מבלי שאומר מילה, בכל פעם מחדש כשהיית מבקר אותי
היית גורם ליכולת שלי להביע ולהרגיש להיעלם, הכל היה פשוטו
כמשמעו - אך שום צליל לא נשמע והמשמעות פגה עם השקט. נדמה לי
שאהבת אותי יותר מתה, ואולי גם קצת יותר שלך.
היינו מבלים ימים שלמים יחד, בפעמים היחידות שנפגשנו, פשוט
יושבים כל היום שומעים מוזיקה לא אומרים דבר ולא עושים כלום,
רק נותנים לנפש לדמם את כאבה האילם והבלתי נראה עד זוב דם, דם
ללא צבע וללא תחושה, כנראה שאז כבר הייתי ריקה מדי מעצמי ומכל
אשר יש בי ומלאה הרבה יותר בך.
הפסקתי לשהות שעות עם חבריי, ואפילו עם הדף והעט שהיה מביע את
הרגשות שלי, ונשארתי רק איתך, מיותמת מעצמי, מבלה את השעות
האלו בקרבתך, היית גורם לי להיגעל אפילו מעצמי.
איך לא שמתי לב, שכל מה שעשית היה לדכא את כל הטוב שבי, את
החן, האינטלגנציה וחכמת החיים שהתחלפו בשתיקות ארוכות ,תחושת
חולי וחוסר יכולת לחייך ולהסתכל במראה, תמיד רצית להיות טוב
ממני, לא ידעת לפרגן לי ולו אפילו קצת, להפך -
כאילו אהבת אותי ככה, אבל אולי זאת אהבה אמיתית כשאוהבים את
האדם על כל פניו בטוב וברע, ואיתך, הרגשתי שאתה אוהב אותי בלא
תנאים, אפילו ברע ,בעיקר כשרע.
פעמים רבות בתקופות שהיינו יחד אבי היה אומר לי שאתה לא בשבילי
שאני אינטליגנטית, מוכשרת וחכמה ועדיף לי בלעדיך.
גם אני הייתי אומרת את זה לעצמי לא פעם, ולא פעמיים בזמן בו
היינו יחד. רציתי להיפרד ממך, לא אהבתי אותך מעולם,
אבל לא יכולתי למולך, אולי זה כי האהבה שלך כלפיי הייתה
כפייתית.
הציעו לי ללכת לטיפול, אמרו שאולי זה יעזור לי בתהליכי הפרידה
ממך ויעשה אותה פשוטה יותר, אבל לא יכולתי לדבר עם אף אחד,
אפילו לא עם אדם זר, שאתבע אצלו את אותם התחושות.
אז חשבו שאולי מה שיהיה לי טוב זה טיפול תרופתי, כדורים,
ואולי זה יגרום לי להצליח להוריד אותך מעליי ואת אהבתך הבלתי
מוסברת, החולנית.
אבל פחדתי להיתפס כמשוגעת בעוד אתה זורם בעורקיי -

אז החלטתי הפעם לאסוף את האומץ ולבקש ממך ,
אני האהובה עליך מכל, להתחנן בפניך

דיכאון ארור ,עזוב אותי לנפשי,
ותן לי לחיות את חיי שלי -
בעצמי.