[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכל עופר
/
תריסי החלונות האדומים

"הלוואי שאני הייתי יכולה לכתוב במין פתיחות שכזאת על האהבה
שלי, בלי שזה ישמע קשקוש ילדותי של ילדה בת 12 על פרחים
ופרפרים". אמרתי לבועז בעוד אני מקשקשת במחברת שלי בעצבנות.
כיביתי את הסיגריה שהעסיקה אותי למשך כמה דקות. לא ציפיתי שהוא
יענה והוא אכן לא ענה, רק אחרי כמה דקות שאל, בנימה פילוסופית:
" יש תענוג יותר גדול, באמת, ממנצ'יס?". עניתי לו שכמובן שאין,
אז החלטנו להוריד כמה ראשים. בועז כבר פרו בהורדות, אני עדיין
טירונית מסריחה, שיצאה ממסגרת דמוקרטית ובועתית. השתעלתי קלות,
התנשמתי בכבדות, וצנחתי אחורה לבהייה ארוכה בתקרה. אחרי עוד
איזה חמישה ראשים, בועז צנח לידי, גמור כמוני, וידעתי ששנינו
חשבנו ברגעים אלו את אותה מחשבה " מתי יגיע כבר המנצ'יס?".
בעוד חיכינו לרגע הטריפה המיוחל, בועז התהפך אלי, ונצנץ אלי
זוג עיניים אדומות במיוחד.
"על מה אתה מסתכל המפקד?"
"על זוג עיניים אדומות, אוהבות."
"חולות אתה מתכוון."
"מלאות געגועים."
צחקתי צחוק מיואש כזה ואמרתי לו "היש אדם המכיר אותי יותר
מאדוני?"
"ברור שאין, גברתי הנאווה מכולן."
"זה יעבור?" שאלתי אותו, כאילו הוא הדאלי לאמה שמחזיק את כל
התשובות בכף ידו.
"אני מבטיח, רק שלא ירחיק לכת."
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שיש לך אותי תמיד"
בועז לא היה מסוגל להצהיר על שום רגש, לא כך, לפחות. הוא היה
חייב לחזור לאדישות, כדי לשרוד. "גם לך יש אותי, אתה יודע..."
אמרתי, זורמת עם הכיוון שבועז לקח את השיחה.
"לא כמו שהייתי רוצה."
הוא נשק על תריסי החלונות האדומים, ואחר-כך על מנגנון הדיבור
שלי. לא ניתקתי ממנו, נשארתי בנשיקה מעכלת תוך כדי, את
ההתרחשות. נסחפת, רחוק.
שוכחת געגועי.
שותקת לתוך אהבה חדשה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני כתוב, משמע
אני קיים.







הסלוגן מדבר


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/10/07 17:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל עופר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה