הפחד משתק,
משתלט על כל גופי,
הוא תופס בגסות ברגליי, בידיי,
אני מנסה להיאבק בו ללא הועיל,
הוא פוקח עיניים עצומות,
גדולות, אדומות, אימתניות,
מביט בי במבט שלא משאיר שום ספקות,
אני מנסה להיאבק בו ללא הועיל,
הוא צוחק צחוק גדול ומרושע.
הוא מתקרב אליי ואני מסובבת את פניי,
בוכה בשקט,
אבל הוא - לא אכפת לו,
הוא ממשיך להתקרב בניגוד לרצוני.
מתקרב, מתקרב ומתקרב,
ואז -
הוא נכנס אליי,
בלי שום אזהרה מראש.
הוא נמצא בתוכי, נע מהר, דוקר, מכאיב,
אני צועקת וצורחת ואיש לא שומע,
הוא סוטר לי בחוזקה,
אני משתנקת,
מדממת על הרצפה,
חצי מעולפת,
מביטה בו בעיניים בוכיות,
אך רחמיו לא נכמרים בו.
הוא רק צוחק וצוחק,
יודע שניצח.
אני מושכת את היד בכוחותיי האחרונים,
מרימה מחבת וחובטת בראשו,
הוא סוף סוף מתחיל להרפות,
אבל עכשיו זה כבר לא משנה,
עכשיו כבר מאוחר מדי.