מול פניה היפות אני שמה את כעורי
לעיניה התמימות אני חושפת כאבי
על נפשה המתהווה אני מעמיסה את עצבותי ומצמיחה שם פחד
על מצפונה הנקי אני מכבידה בשקט מאשים
ליבה שאוהב אותי לא משיג את לבי המנוכר
על שאלותיה המגששות אליי אני עונה במרירות מבהילה
וכשקוראת לי היא אמא, היא הופכת אותי למפלצת! | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.