[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









יונה
סקיצה




אעדיף להאכיל את הקורא בפרי רקוב זה, חתוך קוביות- קוביות, על מנת שיוכל לעכלו
בעדינות- ועם זאת במרות נפש.

אפתח את סיפורי ואומר שמאז ומעולם היה לבי כואב בהיפגשו עם מוות של חיה- לאו
דווקא חיית מחמד אלא גם מכרסם או יונה שנמצאו פטורים בחצר, ובסופו של דבר מצאו
עצמם קבורים בכבוד תחת מצבת-אבן לצד חבריהם שמתו זה מכבר, על כן, אין זה תמוה
שלבי כה הרטיט למראה זה שמצאתי לעצמי נכון לגוללו בפניך, קורא יקר.





אחר צהריים שקט של חוסר מעש עבר עלי מרגע הגיעי הביתה, בשעה ארבע ועשרים ביום
העשרים וארבעה באוקטובר לשנת אלפיים ושבע. ברגע אחד תפסתי בשרוולי כוח הרצון
שלי, לקחתי בידי את הספר הנוכחי שאני קוראת כרגע, הרמתי את התריס הפונה למרפסת
ופתחתי לרווחה את דלת הזכוכית השורקת. שתי כלבותיי האהובות כבר רצו מלפני לשחק
מעט בדשא ואילו אני פניתי לערסל המזמין, לשעה קלה של קריאה.

כשעמדתי להתיישב, בהסתובבי עם גבי אל הערסל, ראיתי לפתע צמד כתמי דם לא גדולים
על האריחים הלבנים של המרפסת. במבט שואל פניתי לאחת הכלבות, תוהה  לגבי מקורם
של אותם סימנים אדומים בהיזכרי ששתי הכלבות, המבוגרות כבר, מעוקרות לא שנה ולא
שנתיים.
בעודי תוהה הרמתי את מבטי לגגון העץ, המסודר שתי- וערב, מסוכך עלינו בימים של
שמש חזקה.
בדיוק מעל אותם שני כתמי דם איומים גיליתי זכר כנף  מבצבצת וציפור גדולה, יונה
כנראה, מדמדמת- כנראה שכבר מתה (ועל שאלה זו אני תוהה רק כעת) -על אותו גגון.






אם כן קורא יקר, אין זה מתמיה שאותו מחזה סוריאליסטי ואיום הרעיד כך את לבי
והביאני לכזו ריגשה עצומה, לכדי צעקות איומות על אותן שתי כלבות חמודות, שרק
מלפני הרגע התחילו להתרוצץ באוויליות על הדשא.

בסוגרי את התריס אחרי, שב המחזה והרטיט את עיני ושפתי, כמעט עד כדי בכי. חשתי
לצאת עם הכלבות לטיול קצר, להרגיע ולו במעט את רוחי.בעיניים קרועות הלכתי
בשדות, הנוף הנפלא שסביבי לא תופס ולו לרגע את מבטי או את תשומת לבי והוא נתון
רק לאותה מצוקה יורקת זועקת וגרוע מכל- אינה מתנתקת מראשי ולו לרגע.

ברגעים אלה של הליכה סהרורית העליתי, או נכון יותר, עלה במחשבותיי מקרה אחר,
כאוב אף הוא, על יונה וקולות התרסקות עמומים- אם בסיפור הראשון התנפצות הדמע
האדום על האריחים הבהירים, אז בסיפור שלאחריו בהתרסקותן השקטה של העצמות.





יום שקט נוסף, בהולכי ברחוב מעבירה מבטים על העוברים ושבים, כשלפתע אני שומעת
מין פלומפ מוזר, מסתובבת ורואה גוף יונה מרוח על הרצפה, מין סמטוחה של נוצות,
מקור וכנפיים.
שוב תמיהה, שוב העלאת מבט ושוב מחזה מרטיט וכואב של, כנראה, זכר יונה עומד
בגאווה על אדן החלון, כמשוויץ במעשהו.





כשקרה המקרה הראשון, נראה שאותו צלם של גאווה שהתנסח בכה בירור על גופו של
אותו יון, עלה בראשי ושני המקרים גם יחד עלו לי במבטי והתקשרו זה לזה, באותו
מחזה סוריאליסטי נוקב ואימתני.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה מה שיש- ועם
זה ננצח.

בן גוריון מראה
למקגייוור מה
אפשר לעשות עם
מסטיק, פסטרמה,
ומפלגה של
יסמנים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/9/07 22:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כליל החורש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה