[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בתאל זוהר
/
התמכרות

איך זה שתמיד נזהרתי לא להיכנס למיטה חולה אבל איך שהוא שקעתי
בה, אני לא מתחרטת. הוא שכב שם חולה, גוסס, לא ידעתי שזה מדבק,
לא חשבתי על זה בכלל. אפילו לעזור לו לא רציתי אבל איך שהוא
מצאתי את עצמי שוכבת שם במקומו. אני זוכרת שעוד לפני שהתמכרתי
אליו, רציתי לראות אותו מחייך, זה כבר אז היה ממלא אותי, כמו
כדורי שלג מצמר גפן מתוק חמימים כאלה, זאת ההרגשה. אני בטוחה
שגם אתם לא הייתם מוותרים עליה כל כך מהר. אבל ככל שהאושר בא
לביקור מדי פעם, אפילו שתמיד הוא ממהר ממני, ככה חליתי יותר
ויותר... ואפילו שהרגשתי שאני כבר גוססת ומה שנותר לי זה עכשיו
ללכת, משהו לא נתן לי. לא רק שהוא לא נתן לי ללכת, הוא גרם לי
להישאר. ולא רק שגרם לי להישאר, הוא נתן לי להיות שם חולה
במקומו. הסתכלתי עליו. אפילו כשעמד למות הוא היה הכי יפה
בעולם. אפילו שפצע בי, שהכאיב לי, לא יכולתי שלא להיות שם.
משהו יותר חזק ממני גרם לי לאט לאט להיות חלק ממנו. זה התחיל
במילים הרוצחות שלי שנולדו ממני לכבודו. הוא שאב ממני כל משפט
ומשפט ומסגר אותם במסגרת הכי יקרה לו. הוא היה חכם, יותר מדי
חכם. למה חשבתי שאני יותר ממנו? כל מילה ומילה שלי הייתה
מחושבת, גרמתי לו להתחבר אליי. היה לי צורך אין סופי כזה. הוא
חיכה בסבלנות לחולשה המסתגרת בי ולזמן הנכון לכבוש אותי לתמיד.
הוא לא ידע משפטים כובשים ומילות מפתח למנעולים שבי, כמות המגע
שלו הייתה אפסית, אבל כשהיו... צמר הגפן המתוק אף פעם לא השביע
אותי, רציתי שימשיך. זה היה כמו תרופה בשבילי. תרופה למיתה
החולה שהוא מכניס אותי אליה. הוא הסתכל עליי כמו שרק הוא יודע.
מתענג מהפרפורים שלי תוך כדי המגע שלו. ואז הוא הוציא מילת
מפתח אחת ומשפט רוצח שלא נולד בשבילי, אלא שממני למד ומסגר
אותם לכבודי. או לכבודו, וככה בכל פעם, ככל שהזמן עובר, האושר
בא לביקור יותר ויותר פעמים. נהיה לי אוצר מילים מאוד ענק.
הייתי מוצפת ברגשות, כבר לא נשאר בי שום מנעול. שברת את כולם
לרסיסים, כל מפתח שלך נכנס בעדינות ממש כמו מקצוען, לא נשארו
בי שום מעצורים. נשאר לי רק מנעול אחד, מנעול לתיבה שגילית. את
החולשות שלי פיצחת כאילו שהייתה לך מפת אוצר. למה אוצר? אני לא
יודעת, ככה קראת לי אחרי שגילית אותי. המצב שלי הידרדר מיום
ליום, וככל שחליתי, אתה הבראת יותר ויותר, כמו נס משמיים
והייתי מאושרת, וככל שהייתי מאושרת חליתי יותר. ידעתי שאני כבר
לא אשרוד, שאני צריכה לקום וללכת. אבל לא דאגתי, הייתה לי
התרופה שלי. המגע הזה שלו. שעדיף לחלות ולהרגיש אותו מאשר
להיות בריאה ולא לגלות אותו. הייתי מאושרת בין כפות הידיים
השומרות שלו. כבר עבר המון זמן ואני לא מבינה איך שרדתי. כנראה
הקסם שלו משאיר אותי בחיים. אני ממש מתייסרת, כואב לי כל הגוף
ואני סובלת, איפה אתה? זה ממש כואב. בפעמים הראשונות שסבלתי
היית שם אבל לא נגעת בי, לא ליטפת. כנראה לא ידעת שאתה התרופה.
וכאב יותר. בסוף כבר לא יכולתי לסבול וצעקתי שאכן ידיך הן
התרופה שלי לכאבים. כבר ידעת! ולא נגעת בי! אני צריכה את
התרופה שלי! התחננתי מכאבים. הוא טען שהוא לא יודע לעשות את
זה. הוא טיפל בי בשלט רחוק. והייתי צריכה אותו כל כך קרוב. אבל
שרדתי רק מהמחשבה שמחר אולי הוא יהיה כאן, מחר הוא יהיה שוב
לידי כמו אז, זה החזיק אותי בכאבים האלה. הידע שאתה יודע שאתה
התרופה שלי ולא עשית כלום עשה אותי יותר חולה, התמוטטתי.
התמכרתי אליך. אני לא יודעת איך אבל בסוף הצלחתי לישון. כשקמתי
בבוקר קראתי בשמך... ומה ששמעתי זה רק את ההד של עצמי, לא
רציתי להבין. ידעתי שזה יגמור אותי סופית. אבל עזבת, זאת הייתה
עובדה. כמה שרציתי להתעלם ממנה. אתה לא היית כאן, נלחמתי על
חיי כמו לביאה, רציתי לחיות, וכדי לחיות אני צריכה אותך. איפה
אתה, אהובי? אני נגמרת... אני אמות אהובי, אמות בשקט ואפילו
אמות מאושרת.. אבל רק אל תגיד לי שעכשיו אתה מחלים מישהי
אחרת...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הונאה עצמית-
נסו ותהנו!



המסלול של חרגול


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/9/07 18:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בתאל זוהר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה