כל יום א' הלך ג'רמי לשחות. ג'רמי היה שחיין מעולה, מהטובים
בעולם, שחיין לבריכות קצרות, בריכות 100 מטר. בכל מקרה, הבריכה
לא יכלה להיות כל כך גדולה. ג'רמי שחה בבריכה הפרטית שלו, בבית
הפרטי שלו, בית בן שלוש קומות, והוא עצמו לבד.
לג'רמי מעולם לא הייתה בחורה. מכרים יכלו לחשוב שהוא הומו, אבל
גם מעולם לא היה לו גבר.  אפשר לחשוב שהוא אהב את עצמו כל כך.
זה נכון או שלא, תלוי מאיזו בחינה מסתכלים על זה. מה שכן, הוא
היה עסוק בענייניו, הוא אהב את הפרטיות שלו וזה הדבר היחיד
שבאמת עניין אותו.
מגיל 18 ג'רמי התחיל לעבוד. בתחילה עבד בקפיטריה של הקולג' שבו
למד עריכת דין. ג'רמי בכלל לא אהב ללמוד עריכת דין ולהיות עורך
דין וכל דבר שמתקשר בזה, למען האמת הוא ממש תיעב את המקצוע,
אבל ג'רמי אהב את הכסף, ויותר מהכסף ג'רמי אהב את הבית עם
הבריכה שהביא לו הכסף. מגיל 18 ג'רמי תכנן לקנות את הבית הזה
עם הבריכה. ההורים אמרו שיקנו לו דירה בבניין אפילו די נחמד,
משהו שיספק בחורון בגילו, אבל הוא סירב, ובמקום זאת, ביקש
שיפתחו לו חשבון בנק ושיעבירו אליו את הכסף שירצו להקציב.
ג'רמי היה לתלמיד מצטיין והפך לעורך דין מצליח. כולם פשוט
התפלאו למה הוא לא מחפש אהבה, או לפחות זיון, כי יש לו מה
להעניק בסך הכול, הוא בחור טוב... הוריו חשבו שהוא פשוט לא
אוהב לערב אותם בדברים האלה, אבל לג'רמי, לג'רמי היו דברים
הרבה יותר חשובים לעשות.
ג'רמי חי בחסכונות כל חייו. כשקיבל משרד משלו הוא עבר לגור שם,
ניהל את כל חייו במשרד. אחרים חשבו שהוא ממש חי את העבודה,
עובד מצטיין, אבל האמת הייתה שנמאס לו לגור בחדרים הקטנים של
הקולג' עם שותפים טיפשים, וזאת הייתה דווקא מציאה המשרד הזה.
ג'רמי היה שחיין מצטיין ועורך דין דגול. הוא עבד ועבד ועבד, עד
שיום אחד בגיל 28 הוא קנה לעצמו את הבית הגדול ההוא עם שלוש
הקומות, מרתף ובריכה ברחוב ה-9, אי שם בניו יורק, קרוב
למשרדים. זה היה בית חדש וזו הייתה שכונה חדשה ואלו היו שכנים
חדשים שעסוקים רק בעצמם ובמשפחות הקטנות שלהם.
והוא כמעט התעלף כשהגיע למקום ונכנס לבית בראשונה. הוא חלם
ודמיין את זה במשך 10 שנים שלמות!
אפשר אולי לחשוב שג'רמי היה חומרני, אבל לא ולא, ההפך הוא
הנכון. רהיטים לא ייצגו כלום בשביל ג'רמי וגם לא הכסף. הכסף לא
היה המטרה או הדבר העיקרי בחיים שלו, הכסף היה רק אמצעי.
הבית כולו היה ריק כל השנים, חוץ מחדר השינה של ג'רמי שהכיל
מיטה, ארון בגדים קטן, ארונית קטנה לספרים, סרטים, השעון
המעורר והטלוויזיה. במטבח גם היה מיני מקרר ומעט אוכל בארונות,
אבל ג'רמי נהג יותר לאכול בחוץ.
הוא חשב לעצמו שהוא לא צריך עוד שום רהיטים או דבר כלשהו בבית,
כי הוא ממילא לא מכניס אורחים וזה בכלל לא שימושי כל החרא הזה
של ה-ליופי, ודי טיפשי אפילו.
פעם ההורים של ג'רמי רצו לבוא לביקור. הוא סירב, טען שזה לא
זמן מתאים ובפעם אחרת, אבל הוא לא התכוון לאף פעם אחרת, והם -
הם תמיד ידעו שהילד קצת מוזר, אז הם הניחו לו לחיות בשקט. היו
להם עוד ילדים והיו להם עוד דברים טובים יותר לעשות, והם רק
הציעו את זה בכלל מתוך נימוס.
הסוד הכמוס של ג'רמי היה שהוא קנה את הבית הגדול ההוא רק בשביל
הבריכה. פעם אחת הוא סיפר זאת לקולגה מהמשרדים הפרטיים. ההוא
שאל את ג'רמי למה לא עשה מנוי לאיזו בריכה עירונית, אבל אז בלי
לחכות לתשובה חזר לעיסוקיו. הסוד הכמוס הזה נראה לו די מגוחך
או יותר נכון החשיבות הרבה של ג'רמי לסוד הזה, והוא המשיך
להרהר לבין עצמו כמה גאוותן הג'רמי הזה שלא בכבוד שלו בכלל
לשחות עם אחרים.
וג'רמי הסתכל על הקולגה שלו מופתע, וחשב על יום ראשון.
באותו יום ג'רמי חזר הביתה מהמשרד אחרי קפיצה קטנה למסעדה
האהובה עליו, ירד ממכונית ה-BMV היוקרתית שלו, נכנס לביתו ודפק
חרבון רציני, אחרי שהתאפק כל היום. בכל זאת, זה היה יום ארוך,
חשב. אבל שלא תטעו, ההתאפקות הזאת הייתה הרגל יומי, זה לא
הפריע לו. ג'רמי נהג לחרבן רק בבית ולהשתין רק בבית ולהקיא רק
בבית, וכל הפרשה אחרת של ג'רמי - רק בבית. הוא שמר את הזוהמה
שלו לעצמו.
לג'רמי היו 79 דליים. הדליים שכנו בארבעה חדרים שהיו קרובים
לחדר של ג'רמי, ובתוך הדליים של ג'רמי היו כל הצרכים של
ג'רמי.
כל יום אחרי העבודה אכל ג'רמי ארוחת שחיתות באיזו מסעדה
יוקרתית, לפעמים חטא ואכל במקדונלדס. הוא חזר במכונית היוקרתית
עם בטן מפוצצת וחרבן הכול. כשהרגיש ג'רמי שהוא לא מסוגל עוד
לחרבן והבטן מלאה הוא הקיא בתוך הדליים. אפשר לחשוב שלג'רמי
היה קטע עם אנורקסיה או בולמיה או הפרעת אכילה כלשהי, אבל לא,
לג'רמי היו עניינים חשובים יותר מזה. הוא אוהב להתרוקן עד
הסוף.
כל השבוע ג'רמי אסף את הזוהמה של עצמו, אפילו את מי האמבטיה
שלו הוא אגר, אפילו את קרומי השינה שהיו לו מסביב לעיניים
כשהוא קם בבוקר ואת הליחה שירק, ואפילו את הנזלת שהייתה לו מדי
פעם כשהיה מצונן.
בכל יום ראשון, יום חופש, ג'רמי היה קם ב-4 בבוקר, הוא סחב את
כל הדליים מארבעת החדרים, דלי דלי, אחד אחרי השני או לפעמים
שניים ביחד לתוך הבריכה היקרה שלו. אחרי כל הסידורים שלקחו
בדרך כלל שעה וחצי או שעתיים, ג'רמי התפשט ושחה עירום בתוך
הבריכה.
כן, ג'רמי היה שחיין מצטיין, הוא שחה בגועל של עצמו.
יום א' היה היום האהוב עליו, ואחרי שחייה של חמש שעות רצופות
אך לא מחייבות הוא הרגיש שהוא ריק שוב, אסף ושפך במשך עוד
שעתיים את כל הדליים עם כל המיצים הישר לביוב.
וחייו של ג'רמי בסך הכול סבבו סביב זה, שחייה הייתה בנשמתו כמו
שאומרים. הוא שחה בגועל ובזוהמה של עצמו - והוא תמיד חשב שהוא
פשוט מודע לעצמו.