לכי, ילדה
עזבי בטריקת הדלת
ואני לבדי אשאר
להתבוסס בשתיקה הרועמת

התהלכי ברחובות העיר
סעי באוטובוס, הזמיני מונית
ואלו יירקמו בשבילך את המרחק ממני
מטר במטר, פסיעה בפסיעה

צלחי את הדרכים בהן כבר עברתי
נחלים והרים, ימים וגבעות
עצרי בשולי הדרך להתבונן
הביטי אל האופק מן פסגות רוממות

עופי עם הנשרים
זחלי עם הנחשים

לימדי את העולם

ואני ממעוף הציפור אעקוב
ממרחק בטוח אשא מבט מתבונן
אכאב את כאבך, אשתה את דמעותייך
נישא על רוחות שינת עוררים

וביום בו ייקץ מסעך המתיש
גשום או שטוף שמש קיץ
אולי בלאות תדפקי על דלתי
ותספרי כי נוכחת בדרכך שצדקתי

אז בתרועת ניצחון אאסוף אותך בזרועותיי
ובהן אבנה לך בית
בו לנצח תהי מוגנת מן הקור
שבחוץ לא מרפה אף-פעם

בחום ללא קץ אז אותך אעטוף
ולא תדעי עוד צער, לעולם