א.
על שפתי התחתונה זבוב נחת
חדל ממעופו, וינוח. ואני מתרגש,
סופר את רגליו: אחת,
שתיים שלש, חמש ושש.
שני צעדים צעד הזבוב
נעתקו רגליו כולן ממקומן.
למלאכת הספירה נגשתי שוב
ויחכך רגליו הקדמיות, השאנן
ויעופף ידידי ממני - הלאה!
וחזרתי ומזגתי כוס בירה לעצמי
- הקצף הלבן ממש געש שמה
ובאזני כבש באחת את לבבי
אזרתי אומץ ושלחתי אצבע
טבלתי בקצף וקצת בשאור
קרבתי אותה לפי, שאוכל ללקק בה
לשון מחוספסת להחליק על העור
קמצתי שפתי כרוצה לנשק
- התקרבה היא אליי במבט חושק
אצבעותיה החושניות עוטפות את ערפי
כשטעם רוקה הטמא שורף אותי
אדם תדיר טועם את רוקו
ולא מרגיש בדבר ולא חש,
אם אך רוק זר יגיע אל חיקו
הבט אתה בו ותראה איך נרגש
ב.
הספר קרא לי לקרוא בו מעט
אל המדף נשלחה ידי העזה
ועיניי שנעוצות היו עדיין בחזה - - -
לא סייעו לי לתפשו כמעט
אז קצות אצבעותיי נגעו בכריכה הקשה
לא כריכת עור או כריכה מבריקה
בתחילה שלש אצבעות לטפו בשקיקה,
כל אות וכל קמט בכריכה הקשה.
ציפורן, וכרית. ציפורן, וכרית,
חקרו אצבעותיי את הספר...
אם אותי עדיין לא ראית
איך תעשי את כל היתר?
תפשתי את הספר ביד מחבקת
קרבתיהו אל גופי החושק
ואת שעדיין בבירה נועצת
מבט כזה משתוקק
לא מרגישה ולא חשה כמעט
את הזבוב שעצר לנוח מעט
על שפתך התחתונה,
שטיפת רוק משותפת לשנינו
נחה גם היא עליה בהמתנה
שנשוב ונעבירה בינינו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.