מסה זו מוקדשת להחזרתם של שבויי צה"ל ולהצלחתה של מקום באר מים
חיים, ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, שממנה שתיתי והרוויתי את
צמאוני. אני מתפלל לאלוקים שבאר זו לא תתייבש לעולם.

רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא, הוה מקשי ליה טובא.
יומא חד חזייה דנפל על אפיה, שמעיה דאמר: רחמנא ליצלן מכיסופא
דשימי. קביל עליה שתיקותא, ותו לא אקשי ליה. (תענית ט ע"ב)

אפיזודה א' -

שימי היה תלמיד בישיבתו של רב פפא. שימי היה תלמיד מבריק, כל
כך מבריק שכל שיעור שבו נכח היה דיון שלם על קושיותיו. שאר
התלמידים בכיתה מסתכלים על שימי, ומצפים שאולי שימי סוף סוף
יבין וייתן לרב פפא להמשיך את מהלך השיעור. אבל שימי נשאר
בשלו. בהפסקות, חבריו לכיתה היו מסתכלים עליו בעין עקומה. "מתי
הנודניק הזה יפסיק להרוס לנו את השיעורים שלנו עם רב פפא."
"הוא כל כך אנוכי השימי הזה." "מי הוא חושב שהוא? מפקפק במה
שרב פפא אומר?!" כך היו מדברים בינם לבין עצמם ושימי היה מודר
מתלמידי הכיתה. שימי לא הבין מדוע מתייחסים אליו בכזה זלזול.
שימי לא הבין מדוע אף אחד כבר לא ניגש אליו. למה לא כבר לא
מוכרת לו המילה הפשוטה, 'שלום'.

יום אחד שימי הלך במסדרונות הישיבה וראה כי חדרו של רב פפא
פתוח. הדבר היה תמוה בעיניו, שכן ידוע כי בשעה הזאת, רב פפא
מסתגר בחדרו ומכין את השיעור הבא. שימי נדהם, רב פפא הרכין את
ראשו וצווח בקול נואש וחרישי: "אלוקים, תרחם על שימי, תן לו
להבין שעליו לשנות את ההתנהגות שלו כדי שסוף סוף יהיה לו טוב
בכיתה." שימי, שכיבד מאוד את רבו, הזדעזע ממצוקתו של רב פפא
והחליט שמעתה והלאה לא ידבר יותר בכיתה.

אפיזודה ב' -

שימי למד בישיבתו של רב פפא. שימי היה תלמיד מתקשה. זה לא שהוא
לא היה חכם, הוא פשוט היה מסודר מחשבתית, ושיעוריו של רב פפא
דילגו על כמה מהלכים מחשבתיים. בשיעוריו של רב פפא, היה תמיד
שואל שאלות, ותמיד היה מלווה אותו לכל מקום. התלמידים היו
צוחקים על שימי, 'הלפלף של הכיתה' ושימי לא שם לב שאף אחד לא
באמת רוצה בחברתו.

יום אחד שימי רצה לשאול את רב פפא שאלה על משהו שלא הבין
וחיפשו בכל הישיבה ולא מצאו. פתאום הבחין בכך שדלת חדרו של רב
פפא פתוחה למפרע. "אלוקים, תרחם על שימי, תעזור לו להבין
שההתנהגות שלו גורמת לו להישנא ע"י תלמידי כיתתו." שימי, ששמע
כל מילה שנאמרה בשברון לב ע"י רבו, החליט שמעתה והלאה ישב בשקט
בכיתה ולא ישאל יותר שאלות.

את שלוש השורות בגמרא ניתן להבין כפי אחת מהאפיזודות. המסקנה
היא אותה מסקנה, ביקורת חינוכית על דרכו של רב פפא. רב פפא היה
ראש ישיבה של אחד הישיבות החשובות והנחשבות ביותר בזמנו, ישיבת
נרש, שבה כיהן 19 שנה, ואף שהעמיד תלמידים רבים, שביניהם גם
יצאו גדולי הדור שלאחריו, רבינא ורב אשי, כנראה שצריך יותר
מיוקרה ממסדית בשביל להצליח בחינוך. הגמרא מבקרת בסיפור זה את
התנהגותו של רב פפא. כיצד?

לפי הפירוש של אפיזודה א' היינו מצפים שרב פפא ידבר עם שימי
ויסביר לו שקושיותיו הרבות באופן פומבי מביכות אותו לעתים,
וגרוע מכך, גורמות לשימי להיות מובך ע"י חבריו לכיתה. לא נעים
כששיעורים שאתה משקיע שעות בהכנתם נהרסים באופן תדיר ע"י תלמיד
חריף.
לפי הפירוש של אפיזודה ב' היינו מצפים שרב פפא יגלה מנהיגות
וידבר לחוד עם שימי ועם הכיתה. עם שימי ינסה להבין מה לא מובן
ומה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב החברתי העגום שאליו נקלע
שימי, ועם הכיתה הייתי מצפה שרב פפא יבקר אותם על התנהגותם
וידרוש מהם לכבד את אלו שלא קולטים מהר כמותם.

התנהגות זו של רב פפא, שהיא פסימית, אנו מוצאים בסיפור שהובא
קודם לכן ומשמש כעין פתיח שירמוז לנו על סופו. הגמרא בדף ט ע"א
מביאה את הסיפור הבא:

רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא הוו
שכיחי קמיה דרבא. כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא. כל אימת
דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי אהדדי. חלש
דעתיה. אקרויה בחלמיה: "ואכחד את שלושת הרועים". למחר, כי הוו
מיפטרו מיניה אמר להו: ליזלו רבנן בשלמא.

תרגום: רב הונא, רב שמואל ורב חייא, שהיו תלמידים חשובים של
רבא, הגיעו ללמוד אצל רב פפא לאחר מות רבם. כשהיו לומדים עם רב
פפא, בכל פעם שהיה אומר משהו שסתר את דברי רבם, היו מתלחשים
ביניהם שרבא אמר אחרת. רב פפא התבייש ובחלומו נאמר לו "ואכחיד
את שלושת הרועים", סימן ששלושת החכמים שביישוהו ראויים למות על
גרימת הבושה. כשנפטרו ממנו, אמר להם ללכת 'בשלום'.

יש מגוון פרשנויות על ההתנהגות של רב פפא. המכנה המשותף הוא
חוסר התגובה המתבקשת מצד רב פפא. רב פפא פונה לשמיים במקום
שנדרש תגובה אנושית. מדוע רב פפא לא מדבר עם התלמדים? אני ננס
כלפי הענק רב פפא, ואין בכוונתי לזלזל בכבודו. אם זאת, הסיפור
הזה והסיפור שבו אנו מתרכזים לא הובאו לחינם. הסיפורים הובאו
כדי שנלמד מטעויותם של גדולים ולא נשנה שנית את מעשיהם.

בסיפורנו חסר סוף, והסיפור, שהוא המשך לסיפור עם שלושת החכמים
שביישו את רב פפא, מבקש מאתנו הקוראים ליצור את הסוף. סוף נכון
לשני הסיפורים.
סוף שיתרקם על ידי עשייה פעילה של האדם המתפלל לבוראו.