ואם הלכת סתם כך
אני נותרת בגבי לקיר, נושמת אוויר שקר
צמאה למידע מספק, טובעת בצל השכרות.
נמאס לי לתאר, אני אוהבת לשכוח
כמה נחמד להמשיך הלאה, לפקוח עיניים ולסגור
לישון לקום לישון
לחלום לצדך על החיים הבאים עלינו
הכול בא עלינו לטובה.
ואתה זוכר את כל שעשיתי, לא נותן לי לשכוח
להמשיך הלאה
לצפות.
ואני מנסה לעזוב את שק האמת התלוי על גבי
מעקם את עמוד התווך שמוביל אותי אליך
פולט מתוכו מידעים שונים עליי ועליך ועל מה שהיה
מאז
ששכחתי
כי לא רציתי לזכור.
ומי אמר שאסור, אם אנחנו שולטים במוחנו ויודעים מתי להגיד לו
להפסיק
מי אמר שאסור להשאיר כמה דברים בעבר, הרי יש סיבה ששמו כזה
ולא תמיד אומרים לנו שצריך לחיות בהווה? |
