לפני דקות לא רבות, עבר לידי לא אחר מאשר האיש מהתיבה, נוח
האגדי. נוח ושאל אותי אם אני מוכן לקנות עבורו חפיסת סיגריות.
כמובן שנדהמתי מהבקשה, אך קודם קניתי ורק אז שאלתי. "תגיד,
העשן הזה לא קצת חונק את אלוהיך?". "עזוב את אלוהים" הוא אמר
בעודו מדליק את הסיגריה ופוסע אל האופק, "הוא כבר מזמן התייאש
מאיתנו".
שניות לאחר מכן, בטרם עיכלתי את המפגש, נגלה לעיני תושב שני
לתיבה, משה רבנו. "משה רבנו?, אני לא מאמין". באמת שניסיתי
להתבטא טוב יותר, אך אלו המילים היחידות שבקעו מפי באותם
הרגעים. משה נאנח "עוד אחד?!", הסתלק מפה לפני שאני מנחית עליך
מכת מצריים.
הלכתי הביתה מאוכזב, איך כולם שכחו מורשת אבות? תהיתי. שניה
אחת לפני שנכנסתי לביתי ראית שהגיעו שכנים חדשים. החלטתי
להדחיק את מה שהרגשתי עד עכשיו ונחפזתי ללכת בכיוונם. אט אט,
גילית שהבית הוא משולש (הייתי בטוח תחילה כי מדובר באשליה
אופטית). הבית היה רחוק יותר משציפיתי. למעשה הלכתי כמעט
ארבעים שנה לפני שהגעתי. ושניה אחת לפני שהתייאשתי הופיע אדם
חצי ערום מקושט בתכשיטים. לפתע הכל התחבר לי, פרעה! הוא אשם
בכל.
"מזל טוב פרעה, ניצחת". פרעה ציחקק וסינן לעברי, "אני מצטער
ידידי, לא ניצחתי, אתם אלה שהפסדתם". חשפתי בפניו ארשת פנים
מבולבלות, בדיוק כפי שציפה. "ההיסטוריה חוזרת, ידידי, אך הפעם
אלוהים שלכם בחר במקום לקנות את חפצי הישועה באיקאה כרגיל,
להזמין דרך האינטרנט". "למוכר קראו מצרי הורס מגיל שש".
|