רגע, בום, פצצה נופלת, חושך על פני נקודת אור בודדת
פנס רחוב בודד מאיר את המצפון
שקט, אטומה. כאילו העולם עצר ורק אני ממשיכה
הראש שמוט, בוהה בנקודת האור היחידה
בתוך הצל הענק שלי.

והרי אומרים שאנשים קטנים עושים צל ענק
רק כשהשמש שוקעת, אז למה גם ביום הכל שחור?

טיפה קטנה נחתה בעדינות על המים השקטים
צוללת במהירות מטה, מטה,
הקרקעית עוד רחוקה, הולכת ומתרחקת,
מתרחקת כמו קו סוף המחשבה,
ללא כל מעצור חירום.

בהצתה מאוחרת אדוות קטנות מקיפות
את פני המים. התבהרות הזוהמה
זריחתה של השקיעה.

כבר לא עושה צל גדול
כמעט בלתי נראית
הראש בוהה קדימה.

והפנס הבודד עודנו שם,
שותק ושומע את הדמעות
נוטפות באוויר הלילה הקר,
על כר הדשא.


12.9.07