אחרי שסיימתי לצלם את "אייז וייד שוט" קברו אותי באדמה. דווקא
רציתי לעשות עוד שני סרטים לפני מותי, את ai שפילברג לקח והרס
לי את התסריט אבל אני יותר מצטער על שלא עשיתי את הסרט על
נפוליאון, זה היה אמור להיות הסרט הכי טוב שלא עשיתי.
אבל גם כאן בעולם החדש אני מביים סרטים, רק שהפעם אלו סרטים
דוקומנטרים על חייהם של אנשים. בכל יום אני מקבל את כל חייו של
אדם לפני שהוא מת ואני יוצר מזה מן חיים שכאלה, זה חייב להיות
בסדר יורד מהסוף להתחלה ואני חייב להכיל את הרגעים המשמעותיים
של חייו ואת כל חטאיו באשר היו וגם את כל מצוותיו כשהכל מתלווה
עם מוזיקה לפי טעמו האישי.
למחרת כשהוא מגיע לכאן עורכים לו משפט שיקבע לאן הוא ממשיך
ומראים לו את הסרט שאני ביימתי עבורו. העבודה אף פעם לא
משעממת, היום קיבלתי ת'קלטות של חייל יהודי, אני מקווה בשבילו
שהוא יצא זכאי ושיאהב ת'סרט.