New Stage - Go To Main Page


אני נורא אוהב אדום, השיער שלה, הגוש קטשופ שהיינו מתחלקים בו
במסעדות המבורגר, הלק שיום אחד היא שמה ברגליים, סתם כי חשבה
שזה יפה, התמונה מההופעה עם העיניים האדומות, השימלה הדקה
ההיא, לפני שיצאנו לכיכר, הפשלתי אותה קצת ושכבנו מהר, יצאנו
מהבית, עדר האנשים סינוור אותי, חייכתי כמו טמבל,
עם הסוד הקטן של מה שעשינו לפני 5 דקות מרחף סביבי.

ואז זה נגמר, נגמר לה.
ומה אפשר לעשות, להגיד שעדיף לאהוב ולאבד מלא לאהוב כלל,
זה לא אומר לי כלום.
לנסות לתקן? זה לא עבד, היא לא תנור מקולקל.
אז סיימתי את זה, כי מה כבר נשאר, לא לאהוב כלל.


תמיד היינו מתחרמנים במכונית בדרך הביתה,
אני הכי אוהב רמזורים אדומים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/9/07 14:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארנון נתן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה