קמה בבוקר לובשת חיוך
נכנסת לג'ינס שנראה קצת נמוך
מתיזה מעט בושם מורחת שחור
לובשת חולצה שחושפת קצת עור


יוצאת מהבית הולכת ברחוב
מבלה בין אנשים מנסה לא לחשוב
יוצאים אל הפאב לשתות ולצחוק
מכירה איזה מישהו אבל לא הולכת רחוק
סיימנו יוצאים עם צחוק מבויש
כי לא זוכרים איפה האוטו אבל אף אחד לא נואש


מגיעה הביתה שקט וקר
מחפשת אולי לראות איזה פרצוף מוכר
מגלה כי לבד ואין נוכחות
מקלפת מהר את פני הנוחות
מסתכלת במראה ונושמת לרווחה
עבר עוד יום של בריחה


ואז אל עפר מתמוטטת
מנסה לעצור את ידי הרוטטת
לוקחת סכין או איזה חפץ
ואז שומעת את קול הנפץ


אך הדם אינו נראה לאיש
ואפילו מעלה אוב לא יוכל להרגיש

מנסה להוציא מפלסת לו שביל
אך כל מאמץ כלל לא יעיל
מניחה את הלהב שכבר נשברה
חוזרת לראות את פני במראה
תופסת ראשי מטיחה בחוזקה
ואז מכניסה יד להוציא את המועקה
את האהבה מקפיאה בעזרת קצה קרחון
את הסבל דוקרת ישר בגרון
את הנחיתות מכסה בשמן בלי רחמים
ומציתה גפרור שיהיה לה נעים
את החוסר ביטחון נעלתי במקום מיוחד
שאותו לא יוכל למצוא אף אחד
את הבדידות הטבעתי בתוך ים של דמעות
ונאבקתי איתה שעות על גבי שעות
למאיה יש אקדח כך אמרתי לו בפעם האחרונה
כשיריתי בדיכאון לאחר יותר משנה
ורק עם האכזבה לא ידעתי מה לעשות