[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עופר שין
/
להרוג את המצב רוח

אני נוסע לד"ר פול באוטובוס, פעם בשבוע, ותמיד נשאר לי בכיסים
כסף קטן מהעודף של הנסיעה, שאני מתעצל להחזיר לארנק. פרנואיד
מושבע כמו שאני, תמיד יש בי את החשש שמירי תראה את הכסף הקטן
בכיסים ואיך שהוא תחקור ותבין שאני הולך לפסיכולוג מאחורי הגב
שלה. אז פיתחתי הרגל לבזבז את הכסף במכונות שתייה ומזון מתחת
לבניין של הד"ר. זה תמיד גורם לזה שאני צריך לצאת באמצע הפגישה
להשתין. אני אוהב את ההפוגה מהאמת שההפסקות האלה נותנות לי.
היום בבוקר כשהגעתי ראיתי שיש מכונה חדשה מתחת לבניין. מכונה
קטנה מלאה בכדורים קטנים בכל מיני צבעים. שלפתי את השקלים
העודפים שנשארו לי בכיס ושלשלתי שניים מהם למכונה.
כדור ירוק נפל ושינה לי את החיים לתמיד. כך גיליתי מאוחר
יותר.
פתחתי את הכדור ושלפתי מתוכו טבעת עגולה, פשוטה אך יפיפייה. על
הפתק שהוצמד עליה היה כתוב שמדובר ב"טבעת מצב רוח" שיכולה
לגלות ברגע, מה מרגיש האדם העונד אותה בעזרת שינוי צבע. צורף
הסבר עם המשמעות של כל צבע:

שחור - האדם מפחד או עצבני.
חום - האדם עייף, מתוח או דואג.
אפור - האדם חרד או לחוץ.
אדום - האדם לחוץ מעט, לא רגוע, או בעל רגשות מעורבבים.
ירוק - טמפרטורת האדם ממוצעת והוא לא תחת לחץ גבוה.
כחול - האדם רגוע.
סגול - האדם שמח או מרגיש תשוקה.

ענדתי את הטבעת על אחת מאצבעותיי והסתכלתי בה בקפידה. בפרק זמן
של כדקה, היא החליפה מספר פעמים בין כל הצבעים הקיימים בה עד
שלבסוף היא נעצרה בירוק. ניערתי את המחשבה מעליי והמשכתי פנימה
על משרדו של הד"ר.
ד"ר פול אוהב לדבר. הוא אוהב לנתח את המצב שלי מכל זווית
אפשרית ולהשתעשע בהשלכות של כל אפשרות שעומדת מולי. בסוף הוא
תמיד כועס על זה שאני סגור, ולא משתף אותו ברגשות אמיתיים. אבל
אני שמח שמצאתי פסיכולוג שמדבר כל כך הרבה ומעביר את הזמן של
הפגישה שלנו. ככה אני יכול להמשיך להרגיש שאני לא משתגע כי
מישהו שומר עליי, אבל באותו זמן לא לחשוף כמעט כלום. אני מאוד
מפחד שאין לי מה לחשוף.
בסוף הפגישה, שלא כמנהגי, פניתי אל הד"ר ושאלתי אותו מה הוא
חושב על הטבעת שקיבלתי. הד"ר התעניין, הסתכל ולבסוף אמר שלדעתו
זה רעיון מעולה שיעזור לי להתחבר לרגשות שלי.
בסוף כל פגישה הד"ר מכריח אותי להגיד בקול את כול הדברים
הטובים בחיים שלי. אז אני מדקלם לו כמו תמיד:
1. אני אדם בריא ומאושר בן 29
2. אני מצליח בעבודתי כסוכן ביטוח ומקובל בין חבריי
3. אני נשוי באושר למירי כבר שנתיים ויש לנו מערכת יחסים
נפלאה.
4. אני עוזב את המשרד של הד"ר ומוחק את החיוך המזויף שמכאיב לי
כבר שעה בפינות של הפרצוף.

את החלק האחרון לא אמרתי בקול.
כל הדרך חזרה לעבודה הסתכלתי בטבעת וניסית ללא הצלחה לגרום לה
להחליף צבעים. היא תמיד נשארה ירוקה. יכול להיות שאין בי
רגשות?
חזרתי למשרד ורפרפתי בחוסר עניין בדפים הרבים שהצטברו לי על
השולחן.  בארבע מירי הגיעה לאסוף אותי. הסידור בינינו היה שהיא
מורידה אותי בבוקר, נוסעת לעבודה שלה כמנהלת אירועים, שבשבילה
היא צריכה רכב, ואוספת אותי אחרי הצהריים. לא יכולתי לקחת את
הרכב כדי לנסוע לד"ר, כי אז מירי הייתה מגלה שאני פוגש אותו.
מירי חושבת שאני מושלם והשקעתי הרבה עבודה כדי שהיא תחשוב כך.
אין לי שום כוונה שזה ישתנה.
בבית מירי שאלה אותי על היום שהיה לי, בזמן שהכינה לנו ארוחת
ערב רומנטית. המצאתי לה כל מיני חוויות נהדרות ואנקדוטות
משעשעות. אבא שלי, שהיה אומן בלגלות שקרים, היה תמיד אומר
שהייעוד שלי בחיים הוא להיות מספר סיפורים, כי אני ממציא
עלילות מפותלות ברגע.
סיפרתי למירי על הטבעת שקיבלתי מאחד הלקוחות שעבדו איתי היום.
מירי בתגובה התקרבה אליי בחתוליות, לקחה את הטבעת וענדה אותה
על אחת מאצבעותיה. הצבע התחלף בן רגע לסגול.
"מה אני מרגישה עכשיו?" היא שאלה בקול מגרה.
הרגשתי תחושת חלחלה עזה עוברת בי. איך מירי מסוגלת להרגיש בכל
כך קלות ואני לא? שוב הצבע הירוק השתלט עליי. אך הפעם היה זה
ירוק כהה של קינאה.
מירי ראתה את פניי הזועפות ושאלה לפשר הדבר. משלא עניתי היא
התקרבה עליי וניסתה לגעת. דחפתי אותה מעליי בעוצמה. פנייה
השתנו במהירות לכדי תדהמה. מרחוק ראית את הטבעת שלי שוב משנה
צבע לאפור.
"תפסיקי עם זה כבר!" צרחתי עליה וקמתי.
"להפסיק מה?" היא שאלה בהיסטריה וצבע הטבעת התחלף לאדום.
"תפסיקי כבר זונה!" צרחתי וסטרתי לה בעוצמה. צבע הטבעת החלף
לשחור. האופל השחור הזה השתלט גם אליי כשזינקתי אליה ולפתי את
צווארה. היא ניסתה להתנגד והטבעת השתוללה, מבהיקה בצבעיה
השונים, אבל אני לא הפסקתי, עד שמירי הפסיקה לזוז.
ישבתי והסתכלתי עליה שוכבת דוממת.
לאט, לאט התחלף צבע הטבעת לירוק. נרגעתי.
חלצתי את הטבעת מאצבעה וענדתי אותה שוב על אצבעי. הצבע נשאר
ירוק.
"עכשיו אנחנו שווים. מירי. עכשיו את מכירה אותי באמת." לחשתי
לה אל התנוך הקר.
יצאתי מהדירה בהליכה מהירה והשארתי את הדלת פתוחה. בדרך למטה
במדרגות נתקלתי בשמואל השכן. הוא הוריד את כובעו וסימן לי
לשלום. הטבעת בטח הייתה אומרת ששמואל מרגיש חום.
חלפתי על פניו בלי להשיב וכשיצאתי מהבניין שמעתי אותו צורח
צרחה עזה. הוא בטח מצא את מירי בגלל הדלת הפתוחה. הוא בטח
מרגיש אדום או שחור עכשיו. הסתכלתי על אצבעי. הצבע היה עדיין
ירוק.
המשכתי בריצה אל תחנת האוטובוס הקרובה. שילמתי לנהג ושמתי את
הכסף הקטן בכיס. משהגעתי לבניין של הד"ר ירדתי מהאוטובוס בריצה
לכיוון המכונות והזדרזתי לשלשל שני שקלים אל המכונה של
הכדורים.

כדור סגול נפל אל האשנב. האם יש עוד תקווה להקלה?

פתחתי את הכדור וגיליתי עוד טבעת. מכול ההפתעות הקיימות במכונה
המזופתת הזאת. עוד טבעת. שמתי אותה על ידי השנייה. הצבע הירוק
הופיע שוב במהרה.

זועם אך עדיין ירוק, רצתי למעלה למשרדו של הד"ר ופתחתי את הדלת
הסגורה בעוצמה. פול יישב עם מטופל אחר ושניהם סובבו אליי את
ראשיהם בפליאה.
"שלום רון" אמר לי הד"ר "אתה קצת מפריע, קרה משהו?"
"לא!" עניתי והסתכלתי על המטופל המופתע בשנאה. הטבעת נשארה
ירוקה.
"טוס החוצה!" אמרתי לו והוא נראה מבוהל, אפור כזה. בכל מקרה
הוא ציית ויצא בבהלה.
התיישבתי מול הד"ר והוא פנה אליי. "רון, אני מבין שאתה בטח
באיזו שהיא סערת רגשות וזה מצוין שאתה מתמודד עם המשבר הפנימי
שלך, אבל אני לא יכול לעזור לך כשאתה מתפרץ באלימות כזאת ללא
פגישה מתואמת."
"אני לא בסערת רגשות! אני ירוק תמיד. תמיד פאקינג ירוק!"
"אני לא מבין." אמר הד"ר והביט בי.
התקרבתי אליו. "קח! שים אותה" אמרתי לו ונתתי לו את אחת
מטבעותיי.
הד"ר לא הבין אך שכנעתי אותו לשים את הטבעת.

כחול, היה הצבע שהופיע מולי. כחול רגוע. הסתכלתי לו בעיניים
והחלחלה חזרה אל מעיי. זינקתי עליו והכיתי אותו נמרצות עד
שפניו הפכו לעיסה מגעילה של דם ועצמות. לאחר מכן הסדרתי את
נשימתי וניגבתי את הדם האדום של הד"ר מהטבעת שעל אגרופי.
נוכחתי לגלות שהיא עודנה ירוקה. לפחות עכשיו גם הטבעת ששמתי על
הד"ר הייתה ירוקה. אז הרגשתי הקלה מסוימת.

את הדקות הקרובות העברתי בהשתוללות חסרת מעצורים במשרדו של
הד"ר. קפצתי, הפכתי רהיטים, זרקתי חפצים, צרחתי ודפקתי על
הקירות בניסיון נואש לקבל צבע אחר מהטבעת. כל צבע... אך הטבעת
נשארה ירוקה.

קולות הסירנה חדלו אותי ממעשיי. המטופל שברח בטח הזעיק אותם.
הרגעתי את נשימותיי והאטתי את קצב הלב חזרה לנורמאלי. הקולות
הרמים של צעדי השוטרים ששעטו במעלה המסדרון גרמו לי להשלים עם
המעשה שעמדתי לבצע.
נשמתי עמוק ושאפתי, ואז בתנופה אדירה זינקתי דרך הזכוכית
מהחלון של הד"ר בקומה השביעית. פרשתי את ידיי לצדדים ושאפתי
לשנייה את האוויר שחרך אותי במהירות עצומה. מבט אחרון אל הטבעת
גילה את הצבע הכחול.
חייכתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה מצאת בו?!
הוא שמן וטיפש,
שעיר כזה, ממש
מעצבן, ועוד כל
הזמן חושב על
זיונים ומאיפה
להשיג עוד
ג'וינט... סתם
אפס.

- זאת שלא סבלה
את התל-אביבי
בדיאלוג עם זאת
שאהבה את
התל-אביבי


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/9/07 14:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עופר שין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה