(רבקה ומריומה מקבלות הזמנה לארוחת ערב לאור נרות בביתה של
שולה)
רבקה: (בטלפון) קיבלת את ההזמנה?
מריומה: (בטלפון) איזו?
רבקה: (בטלפון) לארוחת הערב.
מריומה: (בטלפון) איזו?
רבקה: (בטלפון) אצל שולה.
מריומה: (בטלפון) איזו?
רבקה: (בטלפון) זאת שלמדנו איתה ביסודי.
מריומה: (בטלפון) אה, מה קורה איתה?
רבקה: (בטלפון) היא הזמינה אותנו לארוחת ערב אצלה.
מריומה: (בטלפון) כן אני יודעת קיבלתי הזמנה.
רבקה: (בטלפון) פפפפפף...
(אצל שולה בחצר, סתם לא, בבית שלה, ארוחת ערב לאור נרות)
מריומה: מה קורה שולה?
שולה: הכול בסדר מה איתך?
מריומה: הכל בסדר, איך קוראים לך?
שולה: שולה!
מריומה: באמת? הכרתי ביסודי מישהי בשם שולה.
שולה: אני יודעת!
מריומה: באמת?! איך?!
שולה: זאת אני!
מריומה: באמת?! לא זיהיתי אותך אחרי כל כך הרבה זמן...
שולה: נפגשנו לפני שבועיים!
מריומה: אה...
רבקה: מה נשמע שולה?
שולה: הכל בסדר, מה איתך?
רבקה: הכל בסדר.
(שלוש הבנות יושבות מסביב לשולחן, הנרות דולקים, פתאום דרך
החלון נכנסת רוח והנרות נכבים, נשמעות ירייה, ומכה עמומה, שולה
הולכת להביא גפרורים וכאשר נדלק האור שלושתן עדיין בחיים.)
מריומה: מה קרה פה?
שולה: אין לי מושג, כולכן בסדר?
רבקה ומריומה יחדיו: כן.
מריומה: מי זה?
רבקה: לא יודעת.
שולה: מה הוא עושה פה?
מריומה: מי?
שולה: האיש הזה ששוכב פה עם כל הקטשופ.
רבקה: אני לא חושבת שזה קטשופ, זה יותר דומה למרק עגבניות...
מריומה: זוג מפגרות! זה דם, הוא מדמם! שמישהי תקשר למשטרה או
למד"א או לחברת חשמל!
שולה: לא, אסור אז הם יאשימו אותנו!
מריומה: מי יאשים אותנו? האקדח ביד שלו, הוא נכנס דרך החלון
כיבה את הנרות והתאבד פה!
רבקה: מה?!
מריומה: זה לא נשמע לך הגיוני?
רבקה: לא...
מריומה: מה לא?
רבקה:זה לא נשמע הגיוני!
מריומה: מה לא נשמע הגיוני?
רבקה: הגרסא שלך!
מריומה: הגרסא שלי!? איזו גרסא?
רבקה: למה שקרה!
מריומה: מה קרה?
רבקה: לא יודעת...
מריומה: אז מי זה האיש הזה?
רבקה: נראה לי כמו מרקו.
מריומה: מרקו שלי? הבן שלי?
רבקה: אם הוא באמת התאבד הוא בטח השאיר מכתב.
שולה: יש לו משהו בכיס.
מריומה: מה זה?
שולה: נראה כמו מכתב.
מריומה: מה כתוב בו?
שולה: כתוב בו: "אני לא יכול לחיות ככה יותר, אני בודד, אחרי
שקופיפו מת אין לי עם מי לדבר, אני עוזב את העולם הזה!"
מריומה: על איזה קוף הוא מדבר? אני יודעת שאח שלו, שמעון, נראה
כמו קוף אבל הוא עדיין חי.
רבקה: הקוף שבישלת ביום של השריפה...
מריומה: איזו שריפה?
רבקה: שהייתה בבנין שלך!
מריומה: מה היה בבנין שלי?
רבקה: לא עוד פעם....