עיניים אדומות,
שיניים בולטות.
שעון שמתקתק לאחור.
במעלה הגבעות המוריקות,
בתוך המחילות האפלות,
מנסה לפתוח את כל הדלתות.
כוכב קטן תאיר בשבילי.
תכין לי קפה,
תשיט אותי במורד הנהר.
תוביל אותי.
תחתור, תחתור.
עד שייגמר הכוח.
תסתיר אותי ואז שוב תגלה.
תיגע בי.
כן. אני אמתית.
ואתה?.
כן. אני נקייה.
ואתה?.
תצעק, תקלל, תרביץ.
תשאיר בי סימנים.
אני צוחקת.
לא מפחדת.
מופיעה ונעלמת.
תגלח את מחלפות ראשי,
שים עליי בגדים שחורים וגדולים ממידותיי,
עזור לי להסתתר.
צבע את פניי,
לטף את לחיי,
עצום את שתי עיניי.
שים שחור ואפור על הכול -
על האדום, הסגול, הכתום, הירוק.
על הכול.
צעקה מבליחה.
העמס עליי,
שים עליי מגדלים של שתיקה
ומסיכה גדולה ושחורה.
אל תקשיב.
היא בוכה,
הנה הסערה.
היא בוכה.
תטה את מבטך,
שלא תישרף,
היא גדולה, אבל גם היא נעלמה.
רוצי, ברחי עלמה קטנה.
תברחי,
אך היא נשארה נטועה במקומה.
מהי אותה המילה הכתובה במחשבה?