יום ארוך עדיין עם העניבה
נמצא במסיבה של כל המי ומי
צבועה והזוייה
מסתובב שם כרוח
U2 מופיעים על הבמה
שר איתם את הפזמון
"sombody save me...."
כוס וויסקי ביד עם קרח אחד
החושים מתערפלים בין האלכהול לעשן הסיגריות
"אני לא מאמינה שהוא הביא אותה לכאן
האירוע הכי חשוב
והוא מביא את הפרוצה שלו
סללה את הדרך שלה דרך המיטה
סופרת חדשה"
המילים מתערבלות בראש
במסך הערפל שנוצר רואה בצלילות רק אותה
עינייה חותכות אל הנשמה
כמו קרן אור אחרי חיים בחושך
מנסה לפלס את דרכך אליה
לוחץ ידיים לאנשים החשובים
מחייך את אותם חיוכים לאותם הצלמים
אך עיניה במקום אחר
יוצא משם אל הבר האחרון
תגרות מאחורי הבר
וזיונים בשירותים
ואתה פשוט מנסה להבהיר לעצמך את הדברים
נכנס לדירה
פושט את העניבה
ונכנס למקלחת הקרה
-
לילה עטור בחלומות
מתעורר לצלילו של הטלפון
"היה רצח..."
מתעורר ומנסה להבין מה ומי
"2 גופות
רצח והתאבדות, או התאבדות משותפת
טביעות האצבעות על האקדח של שניהם
היריות מדויקות ובמקומות זהים
הכדורים נורו משני אקדחים...."
כוס הקפה רועדת ביד
מנסה להעביר את המחשבות לראש
עם כל עצימת עיניים המבט שלה חוזר
מנסה להתחמק, להתרכז
הזירה הופכת לזירת רצח, יומך הופך לליל
הלילה ליום
רצח מושך אחריו עוד רצח
מהתאבדות מסיקים שזה רצח
אולי רוצח אולי שניים
"הם או הוא נקיים מדי
משאירים את טביעות האצבעות של הנרצחים על כלי הנשק
מומחים, מנוסים"
-
אחרי שבוע שלא מרגיש דבר
מתעורר ערום ומזיע,
רואה את ההיא שוכבת במיטה לידך
מסתובב בחדר
"הפרוצה שלו..." מהדהד לך בראש
וגם אתה משלם לשלך
ערום כביום היוולדך
מתחבר לחברך
לוגם עוד לגימה
תמונות של מתים מפוזרות על הרצפה
והטיפות מלכלכות אותן
רואה את המבט שלה
רודף אותך
יוצא אל הרחוב
מחפש ריגוש
מחפש מרגוע
מוזיקה שקטה מתנגנת בקודקוד ראשך
מטייל ברחוב
נד מצד לצד
שותה עוד לגימה ועוד אחת
חושב על הלילה, היום
המוות או אולי החיים
פשוט מנסה להבין
-
שבוע חדש
העיתונות על ראשך
מחפשת חדשה מפתיעה
לאט לאט ראיות מופיעות
עוד אירוע מצוץ
עוד עניבה מהודקת
היא שוב שם,
סופרת או פרוצה
מחפש את מבטה
מסיבת עיתונאים
מציגים אותך כגיבור היום
מרגיש כגנרל במלחמה
מלחמה בלי מנצחים
רק אויבים
-
הדרך לביתך ארוכה מתמיד
הרצון להמשיך מצטמצם
לפתע היא מופיעה
אתה עוקב אחריה לסמטה
מנסה לנשקה
היא דוחפת אותך ממנה
"אתה מסריח מאלכהול"
אתם עולים לדירתה
מפשיטה את מעילה ממך
ודוחפת אותך אל מתחת למים
אתה עומד ולא מרגיש דבר
עם הזמן המים חודרים עמוק לנשמה
הם עוקצים, מכאיבים
ואתה עומד שם וצורח
במלוא ריאותיך
מרגיש את השחרור המלא
מריח את ריח הקפה
בגדים נקיים מחכים לך כשאתה יוצא
לדירת חדר וחצי
מלאה צחנה
דירת רווקות
כשהיא במרכזה
באותה שמלה שלבשה במסיבה
היא מסתכלת עליך במבט דואג
מעלה אותך על מונית לביתך וממשיכה מעלה אל ביתה
-
יום חדש מתחיל
אתה מרגיש חדש
"הכוח חזר אליו"
"אולי מישהי חדשה"
שומע התלחשויות בקרע
מחייך חיוך ערמומי
המקרים מתחילים להיפתר
אותה השיטה אולי אפילו אותו הרוצח
אולי חקיין
אולי אפילו כת
כל יום שונה מהקודם
אבל הפתרון לא מופיע
הרצח רק בזוגות
תמיד אקדח אחד חסר
תמיד האקדח שנמצא שייך לרצח שכבר היה
הרוצח זהיר
יודע את העבודה
מנוסה ולא נתפס..
-
"שמה קארן,
היא חקרה על זה בעבר
היא תהייה המוביל שלך בחקירה
היא מכירה את הדפוס, תיעזר בה"
מרגיש חשוף, סוכנת אצלך בחברה
"היא אינה סוכנת,
בהיותה סטודנטית חקרה, כתבה על זה את עבודת הגמר"
מרגיעים אותך, אך אתה לא מאמין באף אחד
נוהג בהכל בכפפות של משי
במשך שבוע מנסה להתחמק מהעובדה שמשתנה ההרגשה
ואז מופיעה אותה אישה
אותן עיניים מסחררות
והערפל שוב מופיע בראשך
"קארן, ואתה?"
לא יודע מה לענות, מה לעשות
מגמגם ובסוף מוציא
"מייקל, מנהל החקירה.
שמח להכיר"
דפיקות ליבך מתגברות כשנוגע בידה
-
אתם מתחילים לעבוד צמוד זה לזו
בכל בוקר באותו משרד
באותן זירות פשע
אותם אנשים
אך המבטים לא נפגשים
אתה מרגיש שזה לא יקרה לעולם
היא לא תהיה שלך
ארוחת צהרים
כל המחלקה
היא מתיישבת לידך והריח שלה גורם לך לאבד פעימה
מדברים, פעם ראשונה שלא מרגישים כמו שני זרים
היא סופרת צעירה, לא מזמן סיימה את הלימודים
היא מסופחת לחברה הגדולה על ידי דודה
מבין שדרכה לא הייתה דרך המיטה
אולי יש עוד משמעות לעיניה
-
שוב חוזר אל הטיפה המרה
מחפש לרצות בה את אובדנך
ערום בביתך
מוזיקה מתנגנת ברגע
כוס עם קרח אך הבקבוק בידיך
בלי שתרגיש היא עומדת בדלת ביתך
צופה בך, חוקרת, סוקרת, מסתקרנת...
אתה עם הגב אליה
צועק את שמה
לא מרגיש דבר חוץ מדקירה בלב בכל פעם
ואז את ידה
היא מלטפת את גבך המזיע
מהעורף ומטה
נשענת על כתפך ומחייכת
אתה שותק, לא יודע כיצד להגיב
אתה מסתובב אליה
רואה אותה עומדת שם מולך
באותה שמלה לבנה
החיוך לא ירד משפתיה
אך הערפל נעלם מראשך
אתה נושא אותה אל חדרך
פושט שמלתה
ומריח את גופה
לא יודע כיצד להגיב
איך להתחיל ומה לומר
היא מלטפת את פניך
נושקת לשפתייך
אתה מאבד כל תחושה
נמסר אליה במלואך
-
מתעורר שוב בבוקר
אחרי לילה ראשון שישנת מזה שבועות
מסתובב לחבקה, אך המיטה ריקה
מגואלת בדם ולא שלך
אתה מסתובב כסהרורי מנסה להבין
מוציאים אותך מהחקירה
גם היא לא הגיעה
אתה אשם ברצח
או אולי אתה ניצול
אתה לא יודע מה אתה אמור לעשות...
הדם לא שלה, לא שלך
אולי של המטרה הבאה
העיניים נעצמות בחדר החקירות
עינייה מופיעות
ונסוגות
האים היא חייה
או אינה עוד
במסך הערפל...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.