הם לא רוצים שנדע, הם לא רוצים שנרגיש.
בבוקר שטוף שמש ראיתי ציפור קטנה ויפייפיה זרוקה ללא רוח חיים
על האדמה.
הפרחים היפים ביותר צומחים מבעד לגדרות גבוהות ומנוכרות.
ניצנים רבים פורצים מבעד לחריצים.
אנו חיים בעולם שבו כדי להישאר טהורים עלינו להכתים את עצמנו
במלחמות.
מה אתה רוצה שאהיה?
אני יכולה להיות כל דבר, כעת, כשכבר איני יודעת מי אני.
אני חסומה בשתיקה הכרחית; גם אם אומר את כל המילים המתוקות
וכאובות ביותר, המושא פשוט לא מוכן להקשיב.
זמן רב עבר, דברים רבים אבדו, אפילו הקטן בניצוצות כבה. בים,
במרחק שבינה לבינו.
ואני עוד מייחלת לעולם טוב יותר. כל אחד ועולמו שלו.
הם מפחדים ממה שיש לנו לתת, הם רוצים לקבור אותנו בטרם הספקנו
לנשום לרווחה.
אני רוצה, אני רוצה לומר, אני רוצה להרגיש את זה, אני חייבת -
"מותק, זאת רק עוד פנייה שמאלה, ועוד אחת, ועוד אחת... אני שם
בשדרה, מחכה."

אין תועלת.