[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הירח שנמוג אל תוך החושך והכוכבים ומחייך אליי חיוך מבויש
ומתגרה. השמש שצובעת את הקווים המתמזגים אל הסוף בכתום, הכל
מוביל אותי אל כך שזה לא כך, שאולי מעולם לא היית פה, מעולם לא
לחשת באוזניי את אותן מילים עמומות שהיו כל-כך ריקות אז ועכשיו
אולי אפילו יותר. שמעולם לא הייתי כה חשובה בחייך מלבד אביזר
אביבי שמשכת איתו עד הקיץ ועתה הוא כבר פאסה. אותו קיץ שחשבתי,
והיה אמור להיות, נצחי הוא עוד קיץ באביב חיינו וכשיגיע הסתיו
ולאחריו החורף הוא יישכח, כמו הרבה ימים, לילות, פרצופים ושמות
שברחו ונמחקו מתוכנו, מבלי שנשים לב. הזיכרון שעמד להיות שלנו,
שעכשיו הפך לאבק המנוקה משידת הזכוכית השקופה מהשתקפות האהבה.
האהבה, האינטימיות והקרבה שהייתה אמורה להיות בינינו, אך הפכה
לאפר בתוך בדלי הסיגריות הניצתות והנכבות בתוך שקית האשפה
שפונתה אתמול מן המטבח החשוך.
מילים בתוך מילים ומשפטים בתוך אחרים ואחרות. מילים שנשמרו
בתוכי ואתה בכלל לא זוכר שאמרת, מילים מגומגמות בתוך מבט
מסורבל וריק, מילים בתוך תמונה קפואה, מילים בתוך חלל מלא
בכתמים מופשטים, מילים ומבטים בתוך ציפורניים קטנות אשר מקישות
בהליכתן, מילים הנופלות מתוך פיות אל רצפה מלוכלכת ועמוסה
לעייפה בחפצים, בתוך מבט מזוגג ומסומם מהפחד- הסם הכי קשה שאתה
נוטל.
נתינה ללא גבולות, כביכול, עם גבולות אדומים ושחורים ברורים.
נתינה כחיפוי לרגשות אשם לאי הנתינה האמיתית. הרצון לתת לי
חפצים חומריים שנקנו ביריד ההבלים של החיים. רצון ללא כוונה
אמיתית. אי היכולת להביט בעיניים ששכחו את מגעך, את גופך ואת
מי שאתה, כפי שאתה מעולם לא ידעת מי אני באמת- רק ניחשת.
התשובות לשאלות שלא הועלו בכלל, למול אי מתן תשובות לשאלות
שכן.
האהבה והגעגוע המזויפים, כי ככה זה מרגיש בניאו-רומנטיקה
הטראגית שיצרת בדימויים השגויים שלך כלפיי ועליי. כינויי אהבה
במראות שבורות, צבועות ומתות. הייחוד המוזר הזה של הדברים
והאפילה המתגוששת בשדים שלנו ומחולם בתוכנו, השדים שצוחקים
עלינו צחוק רועם ומתנשא בניצחונם על הטוהר, האור והאמת. האמת
שחומקת מתוכנו אל השקרים העמוסים לעייפה. השקרים שבורחים אל
תוכם בזמנים של הבהובי סירנה אדומים, בכדי לשכנע את המודע מה
שהלא מודע מוכן להעניק, בכדי לשכנע את האור באפילה המתפשטת,
בכדי לתת שמות והגדרות למה שכבר לא קיים בתוך הנמצא. השקרים
שסיפרת לי ולעצמך, השקרים שממשיכים למלא אותי ואותך בהסתרה.
הצבעים הנמרחים על גרם המדרגות האפל בדרכנו החוצה, אל המחר
והעתיד, בדרכנו אל גינת הפרחים הפורחים במלוא אונם המתמלא
מקרני השמש החמקמקות.
הכול נראה כל- כך רחוק, הכול נראה כי נכתב בתוך תסריט דמיוני
שמעלה בך חידות ותהיות לגבי הכוונות. המחשבה כי כולנו דמויות
בתוך עולם דמיוני, או אמיתי, אני לא יודעת. המחשבה כי הדמויות
הניבטות הן אמיתיות או מדומות בתוך עולם מוחשי. תפקיד שולי
בסרט נשכח. השימוש הלא נכון בסדר המילים, חוסר ההבנה כי זה פה
ועכשיו, ופה ועכשיו זה שלום ולנצח. המחשבה וההבנה השגויה של
ההבנה והנתינה שלי כשחוסר הרצון משתלט וקונה בנו חתיכות ושטחים
שנמכרים למלך ומלכת השדים. האמיתות החומקות מבין כפות ידינו
והאצבעות המופרדות הלוחצות על כפתורי מחיקה. מבטים על חלקי גוף
לא שלמים בתוך פריים עקום ומהופך.
זה השלום, הפרידה, ההבנה, האחריות, הבגרות והילדות גם יחד,
למול מספרים כמצייני דרך את כל אחד מאיתנו. זה שלום וזו פרידה
- הריח המשתלט על החלונות וחומק החוצה אל סבך הרוחות המשתוללות
עם חילופי העונה במדבר הצמא למגע הגשמים. הגשמים שנפלו מתוך
עינינו ונטעו בנו את היערות הירוקים של הנצח בלעדיי, הנצח
הצלול והקר שנטוע בתוך המסיכות, מסיכות השקרים הנטועות עמוק
בתוך הנצח הריק ממני, נצח ללא יד קטנה נוגעת, נצח ללא חיוך,
ללא שרבוב שפתיים, ללא צעקה, ללא מילה, ללא צחוק, ללא מגע נקי,
ללא עיניים אדומות, ללא נסיעה ארוכה על כביש ארוך ומתפתל, ללא
הבטחה, ללא עור, ללא שערה. פשוט בלעדיי. האבידה והשיטוט ברחבי
השלמות הנצחית שנפרדת מאיתנו ומחיינו. הקבורה בתוך מעמקי אדמת
נפשנו שלא ניתן לעבדה יותר. צחוק ילדות וילדים, ריח כלבות בתוך
הנצח המחולל במילה הבוחנת את משמעותה והבטחתה.
הפריטה האיטית על תהודת הפרידה והנצחיות של שלום השלמות הבלתי
מושגת, שלום האביבים והקיצים הנצחיים והשארת החללים הריקים
המתמלאים וגודשים את חיית החושך הנצחית והסופית.
הסוף של כל הדברים שעמדו בינינו. הסוף הנצחי והאלמותי של
בריחות מעצמנו אל מה שלא יופיע מולנו.
הסוף.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מליוני אנשים
לבד
ואם כבר לבד
אז שיהיה
באינטרנט


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/9/07 19:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבישג גולן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה