בין שבילי הגנים
בטיול של חצות
ראיתי עוד פנים
שהיו לי מוכרות

ואותן פנים שחורות היו
לא משום הליל
אף כשהירח האיר
השחור בו השתולל.

והשחור היה בחוץ
והשחור היה בפנים
באישון בת העין,
בלבלב ובגידים.

לא היה זה צבע גוף
ולא משום הליל
לא היה זה גם צל,
אלא פחם שחור שאז מרחתי בו
כיסיתי אותו
והוא שונה כל כך
עד לבלתי היכר.

והיה זה, השחור
פחם העלבון
לכלוך מזוהם
שלכלכתי אני
אותו
בידי המה.

ובזמן שלכלכתי,
התלכלכתי גם אני
כל כולי התמלאתי שחור גהינומי.

וכעת עם הגיעה שעת חצות,
מחר יחול לו יום חדש
תאיר השמש על כל דל ורש.
ואז יתגלה קלוני לפני כל באי עולם
על כל הטיפשות שעשיתי,
על אחד מן העם
ואני אבקש לטהר העוולה
ולו במילה אחת
הלא היא -
סליחה.

ותבוא השמש, ותטהרך
תנקה השחור ממך
ואני,
כולם יראו בקלוני,
כי סליחתי,
הייתה אך ורק לעצמי,
ולא עליך.