אתה, בחוץ בפנים:

אתה יושב בחדר שלך, מסתכל על הטלוויזיה. אין שום תוכנית. השעה
כבר רבע לשלוש בבוקר ואתה עדיין לא ישן. אתה הולך למטבח כל עשר
דקות בשביל לקחת משהו לכרסם - לא כי אתה רעב, פשוט משעמם לך
בפה.
אתה מזפזף בטלוויזיה ופשוט משתגע.
אתה לוקח סיגריה ומצית ועולה לגג לעשן. לפחות משהו טוב. או
שלא.
קריר בחוץ. גם בפנים. אתה מדליק את הסיגריה, לוקח שאכטה. דווקא
נעים. אתה מרים ראש למעלה. ערפל. גם בפנים. מחכה שעה. מעשן
קופסא. מחכה עוד שעה, מעשן עוד קופסא.
השעה כבר חמש וחצי בבוקר. הערפל בחוץ מתפוגג, בפנים - נהיה קשה
יותר. השמש מתחילה לעלות. אתה לא עייף. הבוקר עולה. אתה לא
רוצה לישון.
אתה מכין לעצמך כוס קפה, לוקח חתיכת עוגת גבינה שלא ממש הצליחה
לך, מזלג קטן ואתה שוב עולה לגג.
שום דבר לא קורה - גם בפנים כלום.
ואז זה מגיע אלייך, כמו התגלות, אין לך חיים.
אתה כבר יומיים יושב בבית ולא יודע מה לעשות. אתה מחפש תירוץ
לשעמום שלך. אתה מעסיק את עצמך בשטויות, רק כדי לא לחשוב על
עצמך. אין לך כלום. פשוט כלום.
אתה בוכה, אבל אתה צוחק, כי אתה בוכה. זאת אומרת צוחק כי אתה
בוכה. כלומר לא בוכה ולא צוחק.
ריק. ריק בפנים. הקפה נגמר. העוגה. כבר סיכמנו - מחורבנת. כמו
בפנים.
מה עושים? עוד סיגריה. כי אין לך במילא מה לעשות. עוד פעם
טלוויזיה. אין לך עבודה. עוד פעם אוכל - אתה כבר שמן. אין לך
כוח לדיאטה. אבל אתה ממש צריך. חברים? אתה לא ממש צריך. ככה
אתה חושב. נוח לשכנע? אומללות זו חברה מספיקה - אתה חושב. זו
אשמתך. אתה התרחקת מכולם.
שבע בבוקר. אתה יורד לבית. חוזר מהגג. אתה נכנס למקלחת. מנקה
את הגוף. בפנים מטונף.
יוצא מהמקלחת. שם חלוק כחול. אתה מצחצח שיניים. נקי. אתה הולך
לחדר. מוריד את החלוק. אתה נכנס למיטה. עוצם עיניים. בפנים גם
ככה חשוך. אומר לילה טוב. בחוץ כבר מזמן בוקר טוב.
אתה לא שייך. פעם ראשונה שבחוץ ובפנים יש הסכמה. ובכל זאת אתה
מקווה שמחר יהיה טוב יותר. אתה לא מבין. זה כבר מחר, ודבר לא
ישתנה.