לפעמים כל שצריך הוא מילה טובה. מילה קטנה, מנחמת.
אין צורך להציבה בראש חוצות.
אין צורך להאדירה בתוספות.
מספיק שתהיה אמיתית, עם ביטחון, כזאת שלא מפחדת לעמוד לבדה.
להפלט ערומה לאויר העולם ולחדור לתודעה.

כי הרי המרחק בין המחשבה לעשייה הוא עצום, אך בגוף אחד שוכן
הוא.
וכל שמפריד בין השניים הוא החלטה אחת, שנוצרת ממקום אחד חמקמק
- הרצון.
והממזר הקטן מתעתע בנפש. משחק איתה במחבואים, כשלא תמיד ברור
מי המחפש.
לפעמים הרצון מקבל תעוזה ודוחף בעוצמה את המחשבה לקדמת הבמה.
חושף אותה לאור הזרקורים, לביקורת.
עכשיו אין לה לאן לברוח. היא יצאה לאויר העולם וקיבלה משנה
תוקף.
לא חשוב איך היא הוצגה, אנשים יזכרו אותה בכל זאת.
וזה הפחד, וזו התעוזה.
ורק נשאר לקוות שיש בהצגה הקטנה מן החמלה.
ורק נשאר לקבלה.
אני מקווה שהמילה הטובה מצאה לה בית חם.