אופק דביר / מחנה פליטים |
מהנשימות המתקוטטות שלנו,
בחדר המותש מנוכחותנו השורטת.
ממבעים מדממים
מאבקי עיונים מתווכחים
בתוך תוואי הבשרים המקומט שלנו.
מכעסך המגוהץ
וסליחתי המשוריינת.
התקרה נובחת להתאבד
נוכח אהבתנו הנכה,
פיסחת ברגש.
ממוכנת בקביים של זולת שגוי.
ואנחנו מצותתים לאסירי עולם
של רצונות נרצעים
מרצים עונשם של עשתונות פגים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|