כמו לוכד חלומותיי,
רשת פרפריי,
אתה בא אליי.
כובל אותי כבלי ברזל,
רגעי אושרי גוזל,
החול אוזל.
מטיח בפניי קירות,
מפיל אותי אל תוך בורות,
שולח סולמות.
תמיד אתי, מכל צדדיי,
מאחוריי ומלפניי,
מספיק, נמאס, אומרת "די".
מביט בי במבט קודח,
אתה נשאר, אינך בורח,
אותך אין איש שמנצח.
כלוב ציפוריי, כלאי,
שונאי שלי, ואהובי,
אתה הנך מציאותי.
03.10.07 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.