כובע או כאפייה:
מה עדיף, כובע או כאפייה? כובע רחב שוליים כמו כובע הבי"ת
בצבא, המצל על הראש, על המצח ועל העורף. כובע שאפשר לחבושו
ולהסירו ברגע. או שמא עדיף לחבוש כאפייה, לבנה וטהורה. הנראית
ישראלית וטיילית. קלילה על הראש, אולם לוקח זמן לחבשה, לקפלה
ולמולל בה ציציות. ובעצם אין עדיף...
כך, במחשבה מלאת תהיות, התחלנו את טיולנו בגולן. שבהם אני אדם
עם גיא חברי מהפלוגה. שלושה ימים של חוויות ותובנות והרבה
אנשים טובים באמצע הדרך.

תכנון טיול:
- יש להעביר לפני הטיול לכמה אנשים: לאן הולכים, מהו המסלול,
ולהשאיר מספר טלפון חירום.
- רצוי לתכנן מסלול כללי. אפשר לסטות ממנו, אבל תוכנית כללית
עוזרת לחשוב בבירור.
- רצוי לקחת לבוש מתאים, לדוגמה: בגדים קצרים בקיץ, מעיל
בחורף...

התייבשות:
אם יש דבר חשוב אחד שצריך לקחת מהטיול הוא שחייבים לשתות. ואם
לא שומרים על עצמנו אפשר להגיע למצב רע מאוד. ביום השני לטיול,
בסיום המסלול בזוויתן נפגשנו עם רננה ונופר על פיצול הדרכים
בין המסלול היורד לחניה לבין זה של הזוויתן. אנו היינו לאחר
ארוחת צהרים דשנה. נופר התהלכה עם תיק צד המתנדנד מצד לצד עם
כל צעד. חובר ונתלה שק שינה ללא שק מימין. בנדנה על הראש (ולא
כובע או כאפייה). היא התהלכה ברישול, נראית עייפה ומיוזעת
וסומק עז על פניה. נראה כאלו נעקרה מן העיר אל השטח בלי שום
הכנה מוקדמת. היא הייתה מעט מיובשת. היה זה גיא שאמר שהיא
צריכה לעצור ולשתות. נופר שתתה מעט והמשיכה הלאה. כשהתקדמנו
לעבר החניון היא צעדה לבדה מלפנים. שם הבנות קנו שלגוני שוקולד
(אנו הסתפקנו בארטיק קרח). המשכנו על הכביש המוליך לקצרין.
בכביש רננה חשופת ירך וחבושת כאפייה הניפה ידה לעבר הנהגים
המסרבים לעצור בעוד האנשים מתאספים מאחורי האמבולנס החונה שמא
הנהג המתלבט יראה אותם. בינתיים נופר נשכבה בצל, לטענתה שותה
אף על פי מראה הבקבוק המלא שהחזיקה בידה. זמן לא מבוטל ישבנו
שם עד שלבסוף משפחה דתית עם רכב גדול עצרה לנו. ארבעתנו עלינו
על הרכב ולאחר שתי דקות פרץ קיא שוקולד אשר מילא את המושב
האחורי. היה זה רגע מביך ולמרות זאת המשפחה שישבה ברכב קיבלה
זאת בהבנה. לאחר כעשר דקות הגענו לקצרין, וניקינו את הרכב.
כשירדנו פרצה ההקאה השנייה. כאן הבנו שנופר לא תטייל אתנו מחר
לג'ילבון. רננה עזרה לנופר להחליף בגדים, ובינתיים התקשרתי
לאדוה לבקש טרמפ אליה הביתה.

הימנעות מהתייבשות:
- יש לשתות כל הזמן ולוודא תמיד שיש מספיק מים.
- יש לחבוש כובע רחב שוליים או כאפייה.
- יש לקיים מנוחות כדי לא להתחמם יותר מדי.
- אם רואים סימנים כמו כאב ראש והקאות יש לשתות, לשאוף לסיים
את המסלול ולנוח.

משפחת ללוש והרבה ישראליות:
אבי, בחור גדול עם חיוך גדול וכרס לא קטנה חשב על דרך להשאיר
את הילדים קרוב אליו. הוא הקים את עסק "פאב הג'ילבון" כך שכל
אחד מארבעת ילדיו ימצא את מקומו בעסק. ניר חזר מהודו לפני חצי
שנה ועכשיו הוא מוביל את הבר, האלכוהול תחת חסותו, הבירות
הנשתות, המוזיקה המתנגנת, הדקורטיביות. הבנות הגדולות עוזרות
לאבא. לאדוה שמורה הקמת מתחם הטרקטורונים ברגע שתחליט. אדוה
משרתת אתי בצבא, בקרקל.
יש ערבי קריוקי ויש הופעות, אהוד בנאי מילא את המקום הקיץ,
לפעמים רק מוזיקה ומקום מפגש. המקום גדול ומלא דשא, כיסאות
פלסטיק כתומים ממלאים את הרחבה. כשתיכנס פנימה תפגוש נפשך מקום
חמים, קירות עץ עוטפים אותו, כורסאות זולה נוחות וכמובן הבר של
ניר.
כשהתקשרתי לאדוה ואמרתי שאני מטייל בצפון, היא שמחה ואמרה לנו
לבוא לישון אצלה, ושאנו מוזמנים לפאב של אח שלה. כשהתקשרתי
בשנית, מאוחר יותר, אמרתי שיכול להיות שעוד שתי בנות יצטרפו
ושאני לא כל כך בטוח אם זה בסדר... היא השיבה שאני יכול להביא
את כל הגדוד, שאפסיק לדבר שטויות, על תשלום או אוכל שאביא, היא
תלין ותדאג לאוכל ואצלה נהיה, נקודה.
אדוה ידעה שאנחנו עומדים להגיע. התקשרנו ואמרנו שאנחנו צריכים
טרמפ משום שנופר חייבת מנוחה, בית ומקלחת ומהר. תוך דקות נמצא
פתרון וכשהגענו נופר כבר הייתה במקלחת. אדוה, אדיר ותמר קיבלו
את פנינו בחיבוקים גדולים. הוצע והוגש תה ועוגיות. כולם הסתכלו
בתמונות, ביניהם אביה של אדוה. ובכלל הייתה אווירת היפגשות
חברים שהתנקזו למקום אחד חם ואוהב.
לאחר זמן מה נופר הקיאה בשלישית, היה לה דופק 120, כאב ראש
וסחרחורות. חשבנו להפנותה לרופא. אמה של אדוה, סילבי, עוזרת
בנחרצות, מחפשת מספרי טלפון, מארגנת, מסיעה, והכול בלי שיודעת
ובלי לשאול מי היא הבחורה שנחתה בביתה. קיבלנו מקלחת ואוכל
בנדיבות. נופר הספיקה לחזור מתחנת מד"א ומצבה החמיר. או אז
הבנו שצריכה להגיע לבית חולים. סילבי כבר דאגה למישהו שיקפיץ
לביה"ח. רוב תודות למשפחת ללוש, משפחה ישראלית אוהבת.
משהו בי אומר שלא כל אחד היה נותן יד נדיבה שכזו ומאידך אני
חושב שזה משהו יפה ששייך למנטאליות הישראלית. עזרה לזולת
שמשפחת ללוש גילמה במלוא עוצמתה.

סימנים להתייבשות ולמכת חום והטיפול בהם:
- בשטח אין סיבה להבדיל בין מכת חום להתייבשות. הסימנים
הנפוצים הם כאב ראש, בלבול, שתן כהה ומועט, דופק מהיר וחלש
וחום גבוה.
- הטיפול הוא שתייה אם הנפגע בהכרה, אם לא יש לשפוך כמה שיותר
מים עליו לא באזור בפנים, מנוחה בצל, לשאוף לפינוי.

חוויה של אופניים:
כבר הרבה זמן שאני רוצה לעשות טיול אופניים, לקרוע את השטח,
לרכב במורדות ובשבילים, להרגיש את האדרנלין בטבע. אמרתי שבטיול
הזה אני אעשה זאת ואכן כך היה.
לאחר בדיקה באינטרנט יום קודם הגענו לאופ-נעים. אומרים שזו
מקום האופניים הכי טוב באזור. אני פוגש את רוני שהגיע במיוחד
כדי לפתוח לנו את החנות. הוא נראה בשנות הארבעים לחייו, בריא,
מדבר שפה נקייה. אנו מקבלים אופניים, קסדה, ערכת תיקון, הסבר
על הדרך ויוצאים לדרכנו.
היציאה מהשער מלאה בחוויות חופש. אני חושב על פרישת ידיים
והנאה מהרוח בפנים. כשמגיעים קרוב לשביל ברלס גלגל השיניים
האחורי מתעקם, ואנו עוצרים ומנסים לסדר זאת. מעט סיבוב פדלים
והגלגל כמעט נעקר ממקומו. רוני אמר לטלפן במקרה תקלה ולאחר 20
דקות הוא מגיע על הג'יפ עם אופניים חלופיים. ממשיכים, המסלול
מהיר, עוצרים ליד נחל מחניים וממשיכים. הרכיבה מעייפת וממריצה
כאחד. אנו עוצרים בירדן כדי לעשות הפסקה, ההפסקה ארוכה. בחזרה
אין כבר כוח והשרירים תפוסים, הדיווש הממושך הופך קשה. אנו
חוזרים מותשים ומרוצים.
רוני לא נמצא אך אנו מוסרים שהיה נהדר, אנו נשלח תמונה ותודה.
המסלול: ראש פינה, מחניים, נחל מחניים, שביל ברלס, נחל הירדן,
גשר הפקק, חולתה, חזרה בכביש 90 או דרך השדות.

ברכיבה על אופניים חובה לשים קסדה, רצוי לרכב עם נעלי ספורט
ולאכול הרבה פחמימות לפני - רכיבה על אופניים דורשת הרבה
אנרגיה.

טרמפים:
שוטר המ"צ, חבוש כובע לבן וסימול כתום זוהר לכתפו, עומד בצומת.
יש שבעה אנשים בתחנה: אחד חייל במדים, חמישה חיילים שאינם על
מדים ואזרחית אחת. מלבד האזרחית אף אחד אינו מעז לעצור טרמפ.
האוטובוס יגיע רק בעוד שעה וחצי, אז כולם מחכים. הדרך להגיע
בטיולים ממקום למקום זה הטרמפ. במקומות נדירים ורחוקים,
מסתמכים על מה שיש...
מי שעוצר הם דתיים וסטלנים. אף משפחה לא עוצרת, זוגות צעירים
ממשיכים ומנופפים לשלום. ממה הם כל כך פוחדים?!
מהזרות, סביר להניח. בטיול למטיילים איני זר, ולכן אפשר לומר
שלום ולתת טובה. אבל העולם בחוץ הוא קר, מנוכר ומפחיד. ואני
כטרמפיסט מייצגו. אני חושב לעצמי: הלוואי שנצליח לשבור את
הזרות הזו, לא רק כדי לקבל טרמפ, אלא כדי לאהוב יותר אחד את
השני, להחזיר את הסולידריות של פעם, שאדם לאדם אוהב.
באחד הטרמפים שתפסתי בטיול פגשתי בחור מוזר שאמר: "כשיהודי
פוגש יהודי נוצר פיצוץ חיובי אדיר, שלא נדבר? חייבים לנצל
זאת", ובכלל לפגוש אדם ולהכיר אנשים זה נהדר.

עצירת טרמפים:
- ראה מי האדם שעמו אתה עולה על הטרמפ.
- טרמפים רצוי לעצור ביציאה ממקומות כמו תחנות דלק וחניונים.
הסיכוי לתפוס טרמפ באמצע סיבוב או ירידה הוא נמוך.
- אם לא נוח בטרמפ - רד ממנו. עדיף להגיע בריא ושלם מאשר לא
להגיע לעולם.

דודה של גיא:
בסוף היום השני הגענו לדודה של גיא, בחורה בהיריון מתקדם
שאירחה אותנו בלי שום בעיה: אוכל, מים, מקלחת, מיטה... נתנו לי
להרגיש כבן משפחה.
הבנות הקטנות שיחקו עמנו, התכבדנו בשינה בחדר הילדים, תיקי
טיול מעורבבים בבובות, שני חיילים טיילנים הישנים במצעי ילדות
קטנות. השינה הייתה נהדרת וזה בדיוק מה שהיינו צריכים לאחר יום
רכיבה מעייף. בבקר לקראת עשר יצאנו לכיוון הזוויתן.

נחל זוויתן:
יום קיץ חם של אוגוסט. כל אחד מאתנו עם תיק של שלושה ימים,
עולים מהכניסה לנחל. אנו לבד בשטח, הכול שקט. בבדיקה מוקדמת
היה רשום שהמסלול בדרגת קושי בינונית, אך המציאות בשטח מראה
קצת אחרת. אנו עולים ויורדים על סלעים זוויתיים, עוברים תחת
ענפי עצים שתיקנו נתקעים בהם.
לאחר הליכה בת שעה וחצי אנו פוגשים שלוש בנות דתיות שגם הן
החליטו לטייל שם. אני שואל את גיא כיצד ייתכן הדבר שאין כמעט
אדם מלבדנו המטייל כאן? אנו חושבים על כך יחדיו.
אנו מגיעים לבריכת הזוויתן. הבריכה מלאת מים ומלאת אנשים. אנו
קופצים מהסלע למים, והמים קרים ועמוקים. משפחה צרפתית מגיעה,
הילד רוצה לקפוץ למים, אביו מאשר. בסופו של טיפוס הוא קופץ,
לאחר הקפיצה הוא מגיע אל אביו ושואל: "ראית? ראית?" אביו משיב
בחיוב. משם אנו ממשיכים לנקודת המפגש שקבענו עם רננה - פיצול
השבילים, ומגלים כי נשאר ליטר וחצי מים לכל אחד. אנו מחליטים
להתפצל: גיא יילך להביא מים ואני אשאר כדי להכין ארוחת צהריים
וכדי לשמור על התיקים. אני מכין אורז עם בצל, שום וצימוקים על
הגזייה שלאחר דקה הגז אוזל ממנה. אני מנסה להכין נר שמן מקופסת
שימורים: המדורה יחד עם נר השמן עושה את העבודה מצוין. כשגיא
חוזר נשארו לאורז עוד עשר דקות. מחכים ואוכלים. כשאנו מסיימים
לאכול אנו מבינים שכבר לא נספיק לעשות את מסלול המשושים.
קובעים עם רננה על הפיצול עצמו. מסתבר שהיא קרובה.
אנו מנסים לענות מדוע אין מטיילים עמנו. אולי משום שאמצע שבוע
ואף אחד לא יוצא, אולי אנשים פשוט לא מטיילים. מתוך סגל שלם
ברגילה, אנו היחידים שמטיילים.

בקפיצה ממפל יש לקפוץ כמה שיותר רחוק, עם הרגליים כלפי מטה
ולגונן על הראש. חובה לפני קפיצה לוודא שהמים עמוקים מספיק.

הכנת נר שמן: לוקחים קופסת שימורים, שמים בפנים שמן ומוצאים
ממנה פתיל מנייר או מחומר מבודד שנמצא בשטח. נהדר להכנת תה.

פאב בלילה 1:
כשאבי, אבא של אדוה, הסתכל על התמונות מהטיול הוא התלהב ואמר
שחייבים לעשות פרסום למקום שלו. כך מצאתי עצמי חמוש במצלמה,
מצלם כל פינת חמד בפאב על נחליו, פסליו, מנורותיו, מצלם מתקרת
השירותים, מצלם את הדי-ג'יי, מצלם את הבר, מצלם את הכיסאות,
מצלם את הבירות, מצלם בנות, מצלם בנים, מצלם ומצלם ומצלם...
אני מצליח להתחבר עם כולם בקלות מפתיעה, יושב אתם בשולחן, מציג
את עצמי, שואל מהיכן, מדבר ולבסוף מבקש לצלם. מעניין איך קרוב
לבית זה לא כל כך קל.
הערב יש ערב קריוקי. יש אנשים שמגיעים קבוע, ביניהם אישה
גדולה, לצורך העניין נקרא לה מיס יוניברס, לבושת חולצה צמודה
נוצצת, שרה ומשתתפת, רוקדת, מתחילה עם כל החיילים ובעיקר
נהנית. אני מרגיש שאני חייב לעשות כמה צילומים שלה. הברקה
גאונית עולה לי, אני עושה לה וידאו רוקדת. היא רוקדת ויש לה
נוכחות, כולם התלהבו מהוידאו שלה. אני מקווה שתראו אותו בקרוב
בערוץ שתיים, או לפחות באתר "ביפ" באינטרנט.

בטיול צצות הזדמנויות רבות, המרחק מהבית ומהחברה נותן יותר
מרחב נפשי, כדאי לנצל זאת.

עדן:
בחורה יפיפייה, תלתלים שחורים, עיניים קמוצות, חיוך תמידי,
רגליים ארוכות, ג'ינס קצר, טוסיק חמוד, חזה מדהים. אני מדבר
אתה, קוראים לה עדן, אני אומר שצריך לעשות סשן תמונות למקום
ושואל אם היא רוצה להצטרף. היא משיבה שכשירד קצת הלחץ היא
תתלווה אליי. כשהלחץ יורד והמתח עולה היא מתערסלת בערסל ונאכלת
בעדשת המצלמה, בגינה, שמוטת כתפיים, משולבת רגליים, בחוץ על
הגדר, על הבר, עם כוס בירה בשולחן, ליד הנחל. אחר כך אנו
יושבים ומדברים. בסוף לא יצא מזה כלום. אבל בהחלט היה כיף.
באותו ערב הרגשתי הרבה ביטחון עצמי. בפעם הבאה שאפגוש בחורה
אצא עם מספר טלפון ואולי גם עם יותר.

פאב בלילה 2:
בחמש לפנות בוקר אני מתארגן לשינה. המקום ריק. רק ניר, הבן של
אבי, גיא ואני נשארנו. אנו לנים שם בלילה. אני מדבר עם ניר על
הטיול שלו בהודו וחושב על דרום אמריקה שלי. הוא אומר שכדאי
לקחת אופנוע, כך שהדרך כולה היא החוויה, ולא חוויית מקום -
ומשם לעוד חוויית מקום. על האופנוע החוויה היא תמידית. הוא
מדבר על מחיר הטיול ואומר שהמחיר עומד על 40,000 שקל. על
האפשרות לטייל גם לבד שישראלים לא מממשים אותה כל כך, ועל זה
שאפשר לצאת מהכוך ולהתערבב עם העולם.

שמירת טבע ונתינה בג'ילבון:
הג'ילבון ידוע בשל המפל שלו, המפל השני בגובהו בארץ, 40 מטר
גובהו. המפל הראשון בגובהו בארץ הוא מפל גמלא שגובהו 51 מטר.
הג'ילבון דחוס במשפחות ובקייטנות מטיילות, המסלול רועש. אנו
מנסים למצוא מעט שקט ובורחים לשירי מאיר אריאל, לא מדברים יותר
מדי. מדלגים על שהייה במפל דבורה, המפל הראשון, עקב הצפה
באנשים. מגיעים היישר אל המפל השני, מפל ג'ילבון. שם אישה אחת
שואלת אותנו אם יש לנו מעט אוכל כי נגמר להם ויש אתם אישה
בהיריון. בלי לחשוב פעמיים אנו מוציאים את כל מה שיש לנו.
קיבלנו המון בטיול ויש לנו רצון עז לתת, הכאפייה הלבנה מתפשטת
ואנו שמחים על ההזדמנות שנקראה בדרכנו.
נכנסים פנימה לבריכה ויושבים תחת המפל, יש קשת על פני המים.
כשיוצאים אנו מכינים תה. בחורה מסתכלת עלינו ונראית מעט אבודה.
אנו מזמינים אותה לשבת אתנו, והיא באה עם הבן- דוד שלה.
יושבים, שותים תה ואוכלים גרנולה, רק שיהיה לה טוב, רק לתת.
אזור הבריכה מלוכלך מאוד: שקיות, עטיפות ושלל זריקים נמצאים
שם. הרגשת הנתינה מפעמת בי... קייטנה נמצאת שם, נאמר למדריכה.
המדריכה מציגה אותי לילדים כ"איש חשוב מהחברה להגנת הטבע, צלם
לעיתון" ומורה שעכשיו כולם מנקים ותורמים. כל חניך הרים לפחות
שני פריטים. המדריכה עזרה, החניכים הפיקו ערך חינוכי חשוב,
המקום נוקה ולו במקצת. ואני הרגשתי שהחזרנו ולו במקצת מהטוב
שקיבלנו בטיול הזה וגם עזרנו לשמירה על הסביבה.

שמירת טבע:
- ביציאה ממקום בשטח השאירו אותו נקי יותר שהגעתם אליו.
- נשיאת שקית זבל ואיסוף זבל ספונטאני תורמים לשמירה על
הסביבה.
- בהכנות לטיול כדאי לחשוב אלו מוצרים יוצרים זבל ולא לקחת
אותם: קופסאות שימורים יוצרות הרבה פסולת, מרקים מוכנים יוצרים
פסולת. לעומת זאת ירקות ופירות כמעט ולא יוצרים פסולת.
- מדריכים, בכל טיול הקדישו כמה דקות להדרכה על שמירת טבע.

שקט:
הרגליים פוסעות ושומעים רק את הצעדים. לא להפסיק את הקצב.
הולכים במרחק מחשבה מבלי להפריע, כל אחד מכונס בעצמו. לטבע יש
מקצב אטי ורגוע. אני מרגיש שאני מתחיל לשמוע אותו ומנסה להלך
לפיו. הנוף מסביב צהבהב וירוק. קולות אדם אינם נשמעים.
ציוויליזציה אינה נראית. אני מתחיל לשמוע ציפורים. לראות דברים
רחב. להריח, חוש הריח מתחיל לפעול, הגוף מפריש חומרים למיזוג
עצמי.
אינני מרגיש לבד בעולם הגדול אלא כחלק מגאיה, אורגניזם קלט
פלט, אוויר נכנס פנימה, פחמן דו חמצני יוצא החוצה. אני שם לב
לצבע השמים, לחידודי העלים בקרקע, לקימורי ההרים, שומע את
פכפוך המים מרחוק, מריח את עשבי הקיץ. הטבע הוא אני ואני הוא
הטבע.
למרות שגיא במרחק מה ממני אני מרגיש את הלבד הטוב הזה. רק
למשוך אותו עוד קצת. מקווה שלא אפגוש אדם, לא אשמע דיבור, רק
להיות בזרימת המחשבה שלי, במקצב הרגוע של הטבע.
שקט.

- לטבע יש מקצב, נסה לשמוע מקצב זה.
- באזור אורבני שטח הראייה ממוקד: על הכביש, על מסך המחשב, על
הטלוויזיה. כדאי להרחיב את שדה הראייה בשטח.
- לוקח זמן להפעיל את החושים, הם מנוונים מהשהייה בעיר.
כשמרגישים אותם זוהי חוויה.
- הליכה יחפה גורמת להרגיש את הקרקע.

סוף דבר ואנשים טובים באמצע הדרך:
ראש חודש אלול היום, זמן סליחות, מתפללים בכותל בשיא העוצמה,
החלטתי ללכת לשם. הרי לנחות ישר בבית זו מכה חזקה, וכואבת.
ניסיתי לרכך את הנחיתה. הנה אני מוצא עצמי בכותל. תיק משאות
נישא על הגב, סנדלי שורש לרגליי, מכנסיים קצרים, ז'קט חמים,
כאפייה לבנה וטהורה על הראש משמשת ככיסוי. ריח מסעות עמי.
מתבונן במתפללים ומאושר מהטיול שעשיתי ומהחיים עצמם.
הגעתי לכותל כדי לרכך את הנחיתה, כדי להתחבר וכדי להתנתק
מהחיבור ובעיקר כדי לכתוב. לא הנחתי פתק, אבל אני מודה לבורא
עולם על העולם הנפלא שנתן, על החושים, הלב, הנשמה להבחין
ולהעריך את בריאתו. מקווה לחוויות נוספות שכאלו, להרגיש
ולחשוב, לכתוב ולהעביר זאת הלאה.
הארץ שלנו משופעת באנשים טובים. כל אחד עזר לנו בהדרכה על
המקום, בכיוון דרך, בטרמפ מוצלח, בהכוונה ממקום למקום, בדיבור,
בחוויה, בחיוך. הרי עד ששני יהודים נפגשים לא לנצל את זה, עד
ששני אנשים נפגשים, עד ששני ברואים...
תודות מיוחדות מגיעות לרוני על טיול האופניים. לדודה של גיא על
האירוח. למשפחת ללוש: לאמא סילבי על העזרה עם נופר, לאדוה על
השמחה והנדיבות, לאבי וניר על השהות בפאב. לגיא שחווה אתי טיול
נהדר. לנופר אאחל החלמה מהירה.
בטיול זה ביצענו סיבוב של 360 מעלות. ידענו את יופייה ואת טובה
של ארצנו אולם הטיול גרם לנו להבין זאת יותר. באנשים שבה,
בשביליה ובמקומותיה. דרך השיחות ודרך התובנות. הטיול הזכיר
משהו מישראל של פעם שנראה שנשכחה. וכמו שאבי בעל הפאב אמר: "יש
אנשים טובים, פשוט אנשים רעים קצת האיבו עליה, ובעצם אין אנשים
רעים, הם רק הפכו כאלו בגלל התקופה והתרבות, בפנים הם טובים,
רק צריך לחשוף את זה."
אני אוהב את הארץ. תודה לך ארץ נהדרת. תודה לאנשים טובים
שלאורכך ולרוחבך.
תודה לך בורא עולם על עולם טוב שהענקת.

- בסיום טיול רצוי לעצור בתחנת ביניים, הדבר יגרום להפגת מתח
חיובית יותר.
- הקדישו זמן להרהר בסופו של טיול...

אור:
גלגל השמש זורח אט
ומאיר ליום חדש.
יום של גיל ושל שמחה.
מאיר מן המזרח למערב,
מאיר ביום חורף קר מאיר גם בשרב
מסתיו לסתיו.
אור קורן, חודר, פוצע
אור יפה מאיר עולם, מחמם לבב.
אור חדווה ואור של רון
בעין גדי, בירושלים ובמירון
בערבה, בים, בגולן ובמכתש רמון.
אורו, אורי, אור טוב, אור תמיד
ראו הוא כאן, מאיר לטוב, מאיר עתיד.

מסלול הטיול:

אזור כללי גולן, מפה מספר 1.

יום א', טיול אופניים: ראש פינה, מחניים, נחל מחניים, שביל
ברלס, נחל הירדן, גשר הפקק, חולתה, כביש 90, חזרה לראש פינה.

יום ב', רגלי: קצרין, נחל זוויתן - שביל אדום, מפל זוויתן,
בריכת משושי זוויתן, חניון יהודיה.

יום ג', רגלי: מכביש 91, שביל ג'יפים אדום, מפל דבורה, שביל
ג'ילבון, מפל ג'ילבון, בריכת הקצינים, גשר הפקק.