לשבת על ספסל בגשם,
כמו להרגיש שאצבעות של אלפי אנשים נוגעים בגבי סתם כך.
המעיל הזה לא מספיק עבה,
והקור חודר פנימה והדרך עוד ארוכה לנפש שלך.
השנים שעוברות רק מסמנות את הזמן על המדרכה
שנשטפת כל חודש מחדש,
וכבר אין זכר לכל מה שהיה כאן.
אפילו אם דינוזאורים חיו פה, לא היינו מרגישים...
הגשם הפעם כ"כ כבד.
וללבוש את המסכה הזו שוב
רק כדי לא לקבל כוויה מפרצופי האנשים המבוהלים,
והלילה ירד מזמן, ואני סתם יושבת פה ומחכה לשווא.
כי אמרת שתבוא,
והבטחת שתבוא.
וקיוויתי שאתה באמת רוצה לבוא,
אבל אתה לא כאן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.